--- title: איך החינוך לצדק חברתי בארה״ב גרם לדור Z לתמוך בחמאס author: עזרא הימן date: 2023-11-10 url: https://www.solelim-derech.co.il/education/915 --- # איך החינוך לצדק חברתי בארה״ב גרם לדור Z לתמוך בחמאס

ג'וליה שטיינברג, סטודנטית יהודיה אמריקאית, מספרת על הרקע התרבותי להזדהות הדור הצעיר בארה"ב עם החמאס:
אני יהודיה אמריקאית בת 21. ככל הנראה, 48 אחוז מבני גילי רוצים אנשים כמוני מתים.
נכון ל-23 באוקטובר, שבעים ושבעה אחוז מבני 18-24 חושבים "זה נכון שמחבלי חמאס הרגו 1,200 אזרחים ישראלים על ידי ירי, אונס ועריפת ראשים כולל משפחות שלמות, ילדים ותינוקות". אבל כשנשאלו, "בעימות הזה האם אתה מצדד יותר בישראל או בחמאס", 48 אחוז אמרו חמאס.
אני לא מופתעת.
בתיכון שלי היה תרגיל שבו עשינו טבלת T המחלקת מוצא אתני, דתות וזהויות אחרות לקטגוריות של "מדכא" ו"מדוכא". נשים: מדוכאים. אנשים סטרייטים: מדכא. אנשים שחורים: מדוכאים. ואז הגענו לקטגוריית "יהודי". ועצרנו. בהיותו בית ספר תיכון בלוס אנג'לס, רבים מחבריי לכיתה היו יהודים. אני זוכרת שדילגנו על זה לגמרי. אבל ה-T-chart נשאר על הלוח.
אם היו פחות יהודים בחדר הזה, אני בטוחה ש"יהודים" היו נכנסים באופן ישיר לטור "המדכא".
תיאוריית הצדק החברתי הפכה לחלק מהכל. שיעורי האנגלית שלי לא היה על ספרות קלאסית, אלא על קריאות בתיאוריה ביקורתית, בעיקר על גזע ומגדר. למדנו שכל אדם לבן הוא גזעני, וכל הגברים מרושעים. לקח לי הרבה זמן להתנער משנאת גברים. זה לא היה מקובל מבחינה חברתית לא להסכים, ואף אחד לא באמת ניסה.
חשבתי שהחלק הגדול ביותר של התבגרות הוא ההבנה שלא הכל שחור לבן. אבל דור הZ סוגד לקטגוריות הזהות הללו ולהבחנה של מדכא/מדוכא.
אני שקועה בזה כל הזמן. המדכא תמיד טועה, והמדוכאים תמיד צודקים. מאז התיכון, עברנו הכשרה לזהות ולתייג אנשים על סמך זהותם בלבד.
זו תורת ההצטלבויות במיטבה.
אני בוגרת מכללת סטנפורד. גרתי במעונות עם חדר האוכל היחיד שמגיש אוכל כשר. בחורף שעבר, סטודנט יהודי במעונות שלי מצא דיוקן של היטלר על דלתו. זמן קצר לאחר מכן, צלבי קרס נחרטו בחדרי שירותים באיזור הראשי.
בשנה הראשונה שלי, השתתפתי בתוכנית "חינוך ליברלי מובנה".
ברבעון השלישי, צללנו לעומק האידיאולוגיות שעיצבו את המקום בו אנו נמצאים כעת, תוך סקירת הספרים הגדולים של 200 השנים האחרונות. באותו רבעון, במהלך "שבוע פאנון" (שבוע שחגג את הגיבור "האנטי-קולוניאלי" פרנץ פאנון) למדנו כיצד כל אלימות מותרת תחת חסות ה"אנטי קולוניאליזם". הותקפתי על כך שהעזתי להציע שאלימות במסווה של "דה-קולוניזציה" עלולה להביא השלכות נוראות. הייתי האדם היחיד שלא הסכים עם מרקס. ברגע של חולשה, העמדתי פני קומוניסט במהלך הבחינה בעל פה כדי להציל את הציון שלי.
בחלק אחר במהלך "שבוע השואה" של סמסטר אביב, שבו קראנו את אייכמן בירושלים של ארנדט ואת הישרדותו של פרימו לוי באושוויץ, סטודנט הציג מצגת על איך הציונות היא הנאציזם החדש וכיצד הישראלים היו הנאצים החדשים. הוא בחר את השבוע הספציפי הזה להציג. סטודנט סיני אחד התווכח עם המנחה, אבל זה הכל.
דור הZ המורכב מאנשים שנולדו החל מסוף המאה ה20, ומהווה חמישית מאוכלוסיית אמריקה. לא כולנו – תודה לאל – הולכים לאוניברסיטאות עילית, שבהן האובססיה למה שנקרא "מדוכאים" היא כוכב הצפון האינטלקטואלי שלנו. אבל רובנו המכריע גדלנו באינסטגרם ובטוויטר – הרעיונות שלנו הם באורך ציוץ ובגודל אינפוגרפי. והמסגרת המדכאת/המדכאה נוצרה עבורנו.
ראיתי לאחרונה הודעה בבית קפה מחוץ לקמפוס, כשהלכתי ליד בחורה שהמחשב הנייד שלה נשא מדבקה שזה עתה הודבקה עם המילים "בכל דרך" מוטבעת על קווי מתאר של ישראל. עברו פחות משלושה שבועות מאז ה-7 באוקטובר וכבר המדבקות הללו שתומכות ברצח העם שלי, מתרבות.
ציר חדש של רוע – ביג טק, חברות מדיה חברתית וסין – תפס את עמדת השוליים של פעם שיהודים אינם ראויים למולדת, וכעת הוא דוחף את רעיון השחיטה ההמונית שלהם באמצעות קמפיינים של אנימציה עלובה, "נשים יפות" שעושות סרטוני הסברה, חולצות הטריקו ומדבקות "חמודות" על מחשבים ניידים.