---
title: אשליית השמאל הדתי: טקטיקת קירור האמבטיה ופירוק ה'ברית היהודית'
author: בן יעקב סבו
date: 2026-04-27
url: https://www.solelim-derech.co.il/jewish-identity/106
---

# אשליית השמאל הדתי: טקטיקת קירור האמבטיה ופירוק ה'ברית היהודית'

<div id="buzzsprout-player-19085389"></div>
<p><script src="https://www.buzzsprout.com/2610002/19085389.js?container_id=buzzsprout-player-19085389&player=small" type="text/javascript" charset="utf-8"></script></p>
<p><strong>א. ה'ברית היהודית'</strong><br />
<strong>הלב הפועם של החברה הישראלית נשען על ה'ברית היהודית' – שותפות טבעית ועמוקה בין מסורתיים, חרדים, דתיים-לאומיים וחילונים-לאומיים.</strong><br />
זוהי ברית המקיפה חלקים נרחבים בעם, אשר חולקים הערצה למסורת, ליהדות, לשורשים, ללאומיות, למשפחה ולישראל, ורואים חשיבות בזהותה הלאומית והיהודית המובהקת של המדינה.</p>
<p>בתוך הציבורים המרכיבים את הברית הזו ישנם אורחות חיים שונים ברשות היחיד, <strong>אך ברשות הרבים המכנה המשותף רחב מאוד וכולם משתפים פעולה</strong>.<br />
מי ששייך ל'ברית היהודית' שואף למדינה יהודית, ששיטת המשטר שלה היא דמוקרטית, המנהלת מדיניות חירותית ומבוזרת בענייני פנים.<br />
מולו ניצב מחנה אחר, קטן בהרבה, השואף למדינה פרוגרסיבית, ששיטת המשטר שלה היא אוליגרכיה משפטית ופקידותית, <strong>המנהלת מדיניות ריכוזית ולוחמנית כנגד רצון העם</strong>.<br />
אני גם הייתי חלק מהמחנה הזה בעבר. לא נחמד שם.</p>
<p> </p>
<blockquote><p>מותר וצריך לשאול בתוקף – מה המסר שמנסה להנכיח לנו מי שקבע את המיסגרות האלו?</p></blockquote>
<p> </p>
<p><strong>ב. הרטוריקה של "אני איש ימין, אבל…"</strong><br />
אל מול ברית זו פועל בשולי המחנה זרם המכונה "השמאל הדתי" – <strong>קבוצה המטשטשת את הזהות הזו מבפנים</strong>.<br />
חשוב להבהיר: זרם זה אינו מייצג את ה'ברית היהודית', והניסיון המתמיד של גורמים שונים לרצותם ולפייסם הוא ניסיון עקר, מסוכן ונידון לכישלון.</p>
<p>שיטת הפעולה המרכזית של חוגי השמאל הדתי אינה מתבטאת בעימות חזיתי וישיר נגד ערכי הימין והיהדות, אלא באומנות של "קירור האמבטיה".<br />
הם מופיעים בזירה הציבורית במתק שפתיים ובאצטלה של מורכבות מוסרית כביכול. <strong>בכך, מבלי שאמרו דבר הם מטילים דופי במי שזהותו ב'ברית היהודית'</strong>.<br />
הרטוריקה שלהם תמיד בנויה על מודל ה"כן, אבל":<br />
"אנחנו בעד תיקון המערכת המשפטית, אבל למה לעשות את זה באופן שנתפס כדורסני ומפלג?"<br />
"אנחנו אנשי ימין ובעד התיישבות, אבל חייבים להיזהר מלהקצין ולהפוך לחיות אדם."<br />
"אנחנו בעד זהות יהודית, אבל למה להשניא אותה על אחרים ולגרום להם לעזוב את הארץ?"<br />
"אני גם לא חושב שבג״ץ צריך להיות בעל כוח כל יכול, אבל החרדים הם איום קיומי על המדינה".</p>
<p>מבלי משים, רטוריקה זו מקבעת הנחות יסוד שנויות במחלוקת בלשון המעטה כעובדות מוגמרות.<br />
היא מניחה שמאבק נחוש על התיישבות בארץ אל מול האויב הערבי גורר בהכרח אובדן צלם אנוש, או שתיקון מערכות ציבוריות והחזרת איזונים שנגנבו באישון ליל משמעו דורסנות.<br />
<strong>מותר וצריך לשאול בתוקף – מה המסר שמנסה להנכיח לנו מי שקבע את המסגרות האלו?</strong></p>
<p> </p>
<blockquote><p>הדוברים מציבים את עצמם בעמדת הצופה הביקורתי, בעוד הפועלים למען המחנה הלאומי והיהודי יישובים נזופים על ספסל הנאשמים</p></blockquote>
<p> </p>
<p><strong>ג. בין בירור ערכי לטשטוש זהויות מקושט בכיפה</strong><br />
שאלות רטוריות אלו, גם אם הן נאמרות בנועם, גונזות בתוכן פירוש שלם על המציאות.<br />
זהויות הן דבר מגביל. מסורת היא דבר מדכא. חירות היא עבדות של האחר.<br />
הן מעבירות מסר סמוי כאילו נחישות אידיאולוגית נובעת ממניעים שליליים. בכך, <strong>הדוברים מציבים את עצמם בעמדת הצופה הביקורתי, בעוד הפועלים למען המחנה הלאומי והיהודי יישובים נזופים על ספסל הנאשמים</strong>.</p>
<p>למגמה זו ישנן השלכות מעשיות בשני צירים.<br />
בציר הלאומי-אזרחי: ישנו ניסיון לעצב מחדש את הסיפור המאחד אותנו. במקום אתוס של מדינת לאום יהודית, מקודמים נרטיב של "נאום שבטים" ורב-תרבותיות מוחלטת, שבה כל ה'זהויות' – כולל ה'זהות הלאומית הערבית' – מקבלות מעמד זהה לה'זהות היהודית', מה שמטשטש את ייעודה של המדינה.</p>
<p>בציר הדתי: הרצון הבלתי-פוסק ב'הכלה' מוביל לעיתים לכרסום במעמדם של המוסדות המסורתיים, כדוגמת הגיור.</p>
<p>פריצת הגבולות בתחום זה עלולה להוביל לפגיעה במרקם היהודי המשותף עליו שמרנו לאורך הדורות, ולהוות פתח להתבוללות שקטה שתשפיע עמוקות על הרוב היהודי במדינה.</p>
<p>את הספר 'המוות המוזר של אירופה' כבר קראתם?</p>
<p> </p>
<p><strong>ד. המחיר של רדיפה אחר הסכמה – כשמהות הופכת למגזריות</strong><br />
אחת הטעויות הנפוצות בקרב הציבור האמוני היא הניסיון המתמיד לזכות באישור מאותם חוגים ליברליים.</p>
<p>כאשר אישי ציבור ורבנים חשים צורך להתגונן, להתנצל, או להעניק לאותם גורמים משקל לא פרופורציונלי לגודלם באוכלוסייה, הדבר גובה מחיר חינוכי וציבורי כבד.</p>
<p>גישה זו משדרת לדור הצעיר שעמידה גאה על עקרונות מסורתיים דורשת התנצלות.</p>
<p>היא מחנכת לכך שהמנגנון המגזרי או הצורך ב'נראות ציבורית' נעימה חשובים יותר מכל מהות ערכית והאמת הפנימית של עם ישראל.</p>
<p> </p>
<p><strong>ה. להקשיב לדופק האמונה של הדור</strong><br />
המערכה העמוקה ביותר כיום אינה מתנהלת רק בשטח, אלא בעולם הרעיונות והתודעה.</p>
<p><strong>ה'ברית היהודית המשותפת' – על כל גווניה – היא העוגן היציב של עם ישראל</strong>.</p>
<p>היא נובעת מחיבור עמוק לשורש המשותף של כולנו, חיבור למסורות ואמונות אבותינו.</p>
<p>מול ניסיונות של גורמים שונים לאתגר או לרכך את ה'זהות' הזו באמצעות שיח "מכיל" <strong>כביכול</strong>, אין מקום לרגשות נחיתות או להתנצלות.</p>
<p>הציבור הרחב והדור הצעיר בפרט מחפשים חזון, גודל ובהירות, ואינם נמשכים לניסיונות של ריצוי.</p>
<p>את הדרך קדימה לעם ישראל יובילו אלו שידעו להרגיש את דופק האמונה הפנימי של הדור – מתוך חיבור עמוק לשורשים, אהבה, ומעל הכל, גאווה במי שאנחנו ובמה שאנחנו מאמינים בו כבר אלפי שנים.</p>