גלויה זו נכתבה על ידי אחד המח"טים המרכזיים,
וממחישה את האופוריה אחרי מלחמת ששת הימים,
רגע לפני שהתנפצה בזעזוע ואכזבה מרה במלחמות ההתשה ויום הכיפורים
א. טראומת 'הלנצח תאכל חרב?!'
לפני כמה חודשים ישבתי לשיחה ארוכה עם ידיד, איש שמאל ציוני, ד"ר ומרצה לחינוך באחת האוניברסיטאות. אחרי הרבה דיבורים מסביב על כל מה שעבר עלינו בשנה האחרונה, הוא הגיע לבסוף לנקודה המכרעת מבחינתו: החברה הישראלית לא יכולה להכיל מצב מלחמה מתמשך. אנחנו לא מסוגלים להיות חברה מיליטריסטית. אנחנו לא יכולים לאורך זמן להיהרג ולהרוג. אנחנו לא ספרטה. זה יהיה הקץ שלנו. משם הוא המשיך בסיפורי הפנטזיות הלא מציאותיות עם מילות הכישוף הידועות 'הסכם', 'הסדרה', 'האויב רציונלי' וכמובן 'קואליציה בינלאומית'.
אני חושב שהדברים האלה הם תוצר קלאסי של טראומת 'הלנצח תאכל חרב' שנולדה בחברה הישראלית אחרי מלחמת ההתשה ובעיקר אחרי מלחמת יום הכיפורים, ועיצבה את כל מה שקורה כאן מאז.
אחרי מלחמת ששת הימים היתה תקופה מופלאה, מלאה בדברי הלל ושבח על דור חדש של גיבורים. מח"ט 7 המהולל שמואל גורודיש נשא את נאום 'אחי גיבורי התהילה'. ערי ז'בוטינסקי, הבן של, ביקר בקו החזית בתעלה וכתב שהנה יש לנו דור חדש של גיבורים מוסרי נפש. הם המשיכו להילחם בגבורה במלחמת ההתשה. ואז הגיעה מלחמת יום הכיפורים ויצרה את קו השבר הראשון של הרוח, שמשם הלך והתעצם במלחמת לבנון, אינתיפאדה ורצועת בטחון. וכל גיבורי התהילה ואנשי השם תקעו את הראש באדמה כמו בת יענה והחלו מזמרים סיפורי פנטזיה, שהערבים יקימו פה סינגפור של המזרח התיכון. עד חרבות ברזל.
ונכון לחזור לאותו צומת שבו נולדה טראומת 'הלנצח תאכל חרב', ולהבין איפה החברה הישראלית טעתה. כי מרוב עיסוק במי נושא בנטל, שכחנו לעסוק בשאלה הרבה יותר קריטית: איך נשמר את הרוח? איך הדור שלנו לא ישוב על טעות אבותיו? אל תגידו שלנו זה לא יקרה. לשאת במחירי המלחמה לאורך זמן זו גבורה גדולה. היא דורשת גם לימוד.
ב. מי מתזמן את קץ המלחמות?
מאז שאברהם אבינו דרך את הצעד הראשון בדרך לארץ כנען ועד היום הזה, עם ישראל יודע שבכל דור ודור קמים עליו לכלותו. אין לשנאה לישראל פתרון בשום דבר שהוא פחות מתיקון עמוק של טבע האדם עצמו, שאמנם יגיע בעתו ובזמנו.
אך קבוצות החלוצים שבאו לכאן לפני למעלה ממאה שנה כדי להקים 'עולם חדש', שכחו את כל זה ודמיינו מפעל ציוני משגשג ללא מלחמות, כפי שמתארת אניטה שפירא באריכות בספרה 'חרב היונה'. הם ראו את עצמם כיונה המחפשת מנוח לכף רגלה מדורות רבים של פוגרומים ורדיפות. מה רבה היתה תדהמתם כשגילו שיצטרכו לחיות לזמן בלתי מוגבל על החרב.
אבל מי שחי במרחב כשהוא בעל שורשים, ולא הפך את עצמו לצמח הצף על פני המים, יודע שאין פתרונות רציונליים לשנאה עד כלות הנפש של חלקים מהאנושות כלפי ישראל. גם בתקופות האפלות ביותר, העם היהודי בכללותו לא המיר את זהותו ודתו ולא התבולל כדי שיניחו לו לנפשו. 'נצח ישראל לא ישקר' הוא חזק יותר מחפץ היונה העייפה במנוח לכף רגלה.
ג. מלחמה עם משמעות זה אסטרטגיה
אך כדי לא להישאר עם טעם מר, ולבסוף לחזור כמו מכור אל הסוחרים השרלטנים שעדיין מוכרים סמי הזיה של מזרח תיכון חדש, לא מספיק להכיר במציאות. צריך להעניק לה משמעות. לא בחרנו במלחמה. אך היא באה לפתחנו כי יש לה תפקיד. המלחמה נגד הרע היא חלק מהייעוד ומהשליחות המוסרית של עם ישראל בעולם. המלחמה היא על הייעוד של עם ישראל. התוצר הנלווה הוא בטחון. זה התיקון לפתק של אל"מ שמואל בסוף מלחמת ששת הימים.
ד. עדיפים ייסורי המלחמה על סמי הזיה של קץ המלחמות
אכן המלחמה מייסרת. הרבה התמודדויות בעולם מגיעות עם ייסורים. אנחנו תמיד מעדיפים לקדם את העולם בלי ייסורים, לכלות את הרע, לגדול ולצמוח, ללא צורך בהקרבת חיים. אך הגבורה האנושית מעניקה משמעות להתמודדויות ולקשיים ולייסורים הבאים איתם.
כל חייל שיצא לקרב, הלך להיאבק על הטוב בעולם. ביציאה למלחמה נגד רוע הבא לפתחנו אנחנו מממשים את האמון שלנו בטוב בעולם ברמה הגבוהה ביותר.
שימו לפניכם כלל אצבע: כל פעם שתשמעו בתקשורת את המשפטים 'מה עם היום שאחרי' או 'אבל מה האסטרטגיה', כנראה שנתקלתם בסוחר סמים מסוכן שרוצה להחזיר אותנו להתמכרות לשקט מדומיין. וכדי שיהיה לכם כוח להתנגד לפיתוי, תזכרו שהמלחמה לכלות את הרע היא עצמה אסטרטגיה. ועוד יגיע היום שאחרי כיליון הרע, ובידינו לקרבו.
ה. אורך רוח ואמונה מקטינים את מחירי המלחמה
כשהרוח הזו משפיעה ומחלחלת לעשייה, ניתן להסתכל בעיניים לאתגר המלחמה, לעשות בה את המיטב ולהקטין מאוד את מחיריה.
כשמופעלים מהפחד שלנצח תאכל חרב, כשנבהלים מהבוץ העזתי והלבנוני – פועלים בהססנות, בורחים מאתגרים ונופלים. כשמתמרמרים על קשיי הדרך, בעצם לוקחים הלוואה יקרה מגורמים אפלים בשוק השחור, הלוואה שנפרעת במעשי טבח פתאומיים המנפצים את אשליות סמי ההזיה.
כשמקבלים את המציאות ואת קשיי הדרך, ויונקים מהם משמעות, על אף הקושי, מתקדמים מהר יותר ומקטינים את הקושי והכאב.
כשנצליח להשתחרר מהעיסוק הטורדני במחשבה שמא לנצח תאכל חרב, ונקבל בשמחה את ייעודנו להילחם נגד הרע בעולם, נצליח להקטין בהרבה את מחירי החרב.
כשנהיה צנועים ביכולת שלנו להביא את השלום, נקרב מאוד את ברכת השלום.
המוכנים להילחם בצבא דוד המלך ללא קוצר רוח, יקרבו את בוא מלכות שלמה, מלך שהשלום שלו. אין יותר משיחי מזה ואין יותר ריאלי מזה!
לסיום, אני רוצה לצרף מסמך מדיניות שכתב ח"כ עמית הלוי, מסמך שלהבנתי יונק מרוח גדולה אך לא מרחף ברוח. מסמך זה מדגים כיצד היישרת מבט אל המציאות מתוך רוח גדולה ומוכנות ללכת עם מעשה המלחמה עד הסוף, ללא היסוסים וספקות, ללא פחד לכבוש, ללא דאגת 'הלנצח תאכל חרב', ללא פיתויים להצעות של סוחרי סמים, יכול לטייב מאוד את תוצאות המלחמה ולהקטין את מחיריה. לשם נכון לחתור.
להורדת המסמך לחצו כאן.
