א. "סולו סולו פנו דרך, הרימו מכשול מדרך עמי"
אנשים לפעמים שואלים האם נכון לעסוק הרבה בביקורת על השלילה, אבל מהרב קוק למדתי שהכל תלוי בגישה.
אנשים שבורחים מעיסוק בהסרת המכשולים, שמסירים את ידיהם ממלחמה ברעיונות רעים, לא באמת מוסיפים טוב אלא מחלישים את אמון האדם ביכולת שלו להתגבר על מה שמכשיל את דרכו.
ביקורת הנאמרת מתוך אמון בכוחות של עם ישראל מחזקת את הרוח הנדרשת כדי להתגבר.
איננו נלחמים באיש כזה או אחר, אלא ברעיונות מחלישים ומתעתעים.
כל מה שנכתב כאן, נכתב ממקום של אמון גדול בטוב ובחיים של עם ישראל. משם זה בא ולשם זה הולך. זו הראשית והאחרית.
"סולו סולו המסילה, סקלו אבן". ביקורת שיש בה ברכה משולה להוצאת אבנים החוסמות את זרימת הנהר. יש מי שמתוך חוסר הבנה ישאל מדוע עסוקים בהוצאת אבנים ולא בהוספת עוד מים לנהר. אך המים קיימים, עמוקים וצלולים, הם רק צריכים עזרה לאפשר להם לזרום בלי מפריעים, בלי תעתועים ופחדים, בלי תובנות סרק של שועלים המנסים למכור לדגים תעתועים של עסקי אויר ללא מים חיים.
אז לכבוד הוא לנו לעסוק גם בעבודה של הוצאת האבנים מהנתיב החוסם את הנהר, של הסרת מכשולי התודעה מדרך עמי. ועיקר המלחמה הוא על התודעה והרוח.
סובב סובב הולך הרוח, ומתוך רוח ביקורת נאמנה להסרת אבני מכשול, הולכת וצומחת רוח של עין טובה עם שפע ברכה. והכל הולך אחר החותם.
ביקורת הנאמרת מתוך אמון בכוחות של עם ישראל מחזקת את הרוח הנדרשת כדי להתגבר
ב. "סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח"
בשמחת תורה לפני שנה, באותו הבוקר שהתחלנו להגיד בתפילה 'משיב הרוח', גילינו את המחיר הקשה שגבו ממנו עשרות שנים של הזדקנות והתרוששות הרוח.
כולם מדברים על קונספציה, אבל תבנית החשיבה השגויה הייתה רק תוצר של התרוקנות הרוח.
אך שלמה המלך לימד אותנו ש"סובב סובב הולך הרוח". גם כשהיא מתרוששת, מתחת לפני השטח היא הולכת וצומחת.
וחכמינו לימדו אותנו ש"כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה".
מתחת לדלות ולהתרוששות ממתין עושר גדול של רוח, רוח גדולה של עם.
"הולך אל הדרום וסובב אל הצפון"
נסעה הרוח אל הדרום. רוח סערה, רוח עזה, רוח מעוררת גבורה כבירה, עזה כמוות אהבה.
שילמנו מחיר מאוד כואב, אבל משהו ברוח שלנו התעורר, משהו שרק מתחילים לראות את סימניו מבצבצים ועולים.
ממשיך הרוח וסובב אל הצפון, אל לבנון. רוח פליאה, רוח גבורה, רוח נס והודיה, מסירות עננה כבדה של רוע מהעולם.
"ועל סביבותיו שב הרוח"
לפני שנה, ביום פרוץ המלחמה בשמחת תורה אמרנו בבוקר לראשונה תפילת "משיב הרוח".
ומתוך הסיבובים הרבים שעברנו בשנים האחרונות, מתוך ההפיכה, שבה אלינו צלילות הרוח, הרוח העתיקה של עם ישראל, מפי הבורא המשיב לנו רוח גבורה של תקומה מתוך הנפילה, והשנה שהתחילה רשה ועניה, מסתיימת עשירה ברוח וגבורה.
ועוד הדרך ארוכה וקשה, אבל טעמנו טעם של גדולה, כוכב הצפון שמראה את הדרך באפילה וכוח של תפילה בשנה חדשה
ובתוך המציאות שהתהפכה עלינו, בשמחת תורה לפני שנה, קמנו מתוך ההפיכה.
"מקדש מלך עיר המלוכה, קומי צאי מתוך ההפיכה", מזכיר לנו כל שבוע רבי שלמה אלקבץ, אחד ממבשרי הגאולה.
ככל שהופנמה התובנה שאנחנו נלחמים על ירושלים עיר המלוכה, קמנו והפכנו את הקערה.
מעם הנראה שאנן, מפוזר ומפורד, הנדמה לאויביו במצב של שקיעה – לעם נחוש מחובר ומלוכד, שקם כלביא וכארי יתנשא.
עם שיודע להפוך את כישלונותיו, קשייו וייסוריו, לכוחות של תקומה, מקור של אומץ ומעיין של גבורה.
ועוד הדרך ארוכה וקשה, אבל טעמנו טעם של גדולה, כוכב הצפון שמראה את הדרך באפילה וכוח של תפילה בשנה חדשה.
ג. "תחל שנה וברכותיה"
מתוך פירוד ערכים עמוק, הגרעין הקשה של השמאל בעולם מצייר אופקים של חיים חדשים רק מתוך חורבן הישן, מתוך האמירה החקוקה על בשרו 'עולם ישן עד היסוד נחריבה'. מתוך כך הוא עוסק ללא הרף בפירוק כל מה שקיים, מתוך הבטחת תוהו מתמדת לבשורה חדשה שלעולם לא תגיע ולא יכולה להגיע. הישן והקיים כל הזמן נדמים לו כקללה, ולכן נגזר עליו לשקוע עמוק במרמרת שאול תחתיה.
במסורת היהודית החכמה והעתיקה, אנו יודעים שכל ברכות השנה החדשה יחולו גם מתוך הכוחות שקיבלנו מהשנה האחרונה, ממקור היוצר וצר צורה, הלוקח דווקא את כל מה שהיה, הטוב וגם הרע, המכה וגם התקומה, הקללה והברכה, ויוצר מהם צורה חדשה, ואז תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
שנה טובה!
