נדגיש, לא המעשים הטובים הופכים את עם ישראל לעם טוב, אלא מתוך שהוא טוב בעצמיותו, יש לאנשים השייכים אליו מעשים טובים המבטאים את עצמיותו.
בחודש אלול, תלמידי הישיבות (חרדים ודתיים לאומיים) חוזרים מההתרעננות בחודש אב, וממשיכים לשקוד על לימוד התורה ועמלה.
התורה תמיד הייתה ערך חשוב מאוד לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל. התורה, שבכתב ושבע״פ, היא תעודת הזהות שלנו, בה כתובים עברנו, עתידנו, וחלומותינו.
לא רק של כל פרט, אלא של האומה כולה.
התלמוד:
הלימוד בישיבה כולל בעיקר את התלמוד, שהוא עיקר תורה שבעל פה. זהו בית המדרש של האמוראים והתנאים, ועל ידי לימוד זה מתעצבת בעיקר החשיבה היהודית מחפשת האמת לאורך הדורות.
הרדיפות האנטישמיות בהיסטוריה כיוונו בעיקר נגד ״היהודי התלמודי״, והגויים הרשעים נהגו לשרוף את התלמוד דווקא, משום שהוא סימל את המסורת ממעמד הר סיני עד דורנו בפרשנות המקרא והמשנה.
מוסר:
בישיבות לומדים גם מוסר, ומשתדלים לתקן את מידות הנפש כדי להיות אנשים ישרים.
ללימוד תורה ללא תיקון מידות אין כמעט ערך.
הלימוד בישיבה כולל בעיקר את התלמוד, שהוא עיקר תורה שבעל פה. זהו בית המדרש של האמוראים והתנאים, ועל ידי לימוד זה מתעצבת בעיקר החשיבה היהודית מחפשת האמת לאורך הדורות
הלכה:
לימוד ההלכה לפרטי פרטיה מעיד על הערכת כל פסיק ופסיק. כמו מוסיקאי המקשיב באופן מקצועי לכל ניואנס ביצירה מוסיקלית. זה מעיד על כישרון מוערך, לא על טרחנות חלילה. אא״כ אינך מבין במוסיקה. כך גם הדקדוק בהבנת רצון ה׳ במעשה ההלכה.
אמונה:
לימוד האמונה עוסק ב ׳למה׳.
לא רק בהלכה המפרטת את האיך והכיצד, אלא מהי משמעותם העמוקה של כל הפרטים שעם ישראל מוקיר ומעריך מדורי דורות.
בניין האומה, חומר ורוח:
עמל התורה לא מרומם את הלומד הפרטי בלבד מבחינה רוחנית, אלא את כל עם ישראל כולו.
ישנו קישור נשמתי בין הפרטים בעם וכל מעשה ולימוד רוחני, מרומם את כל העם.
כפי שבריאות גופנית של הלב משפיעה בריאות על כל האיברים כולם.
משום כך, לימוד התורה הוא אינטרס לאומי ולא מגזרי.
לא פחות מהשקעה בעולם המחקר והמדע, צריכה להיות השקעה בפיתוח הרוחני והמוסרי על ידי תלמידי הישיבות.
זכיתי ללמוד בישיבה 8 שנים לאחר שחזרתי בתשובה. וספגתי ערכים, מוסר וזהות יהודית יותר מכל לימוד אקדמי, שאמנם העשיר את ידיעותיי החיצוניות, אך לא דרש ממני להיות אדם טוב יותר.
דווקא החיבור לזהות היהודית הוא הרעיון המנצח מול אויבינו
מלחמה:
בזמן מלחמה, יחד עם ההשתדלות המלחמתית, יש להשתדל ולהתאמץ לא פחות בלימוד התורה.
מסירות הנפש למען המדינה היא תוצר של הייעוד שלה כמדינה יהודית בעלת ייעוד היסטורי עבור כל האנושות.
זכיתי להלחם במלחמה הזו, ולא ראיתי אף לוחם מוסר את הנפש עבור ערכים פרוגרסיביים.
ההיפך, ראיתי לוחמים שאומרים ׳שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד׳ מעומק הנשמה.
דווקא החיבור לזהות היהודית הוא הרעיון המנצח מול אויבינו.
והרעיון היהודי-ישראלי הזה מתברר בבית המדרש, על ידי תלמידי הישיבות.
משום כך שקידתם על התורה מחזקת את המשמעות שלנו כעם יהודי בארץ ישראל, ונותן כח ועוצמה ללוחמים להלחם ובעזרת ה׳ גם לנצח.
סליחות:
יהודים רבים קמים באשמורת הבוקר לאמירת סליחות לפני התפילה. הסליחות מטהרות את הנפש וגורמות לנשמה הישראלית להופיע.
דווקא אדם (ואומה) שיודע להודות בטעותו מול חבריו ומול ה׳ יתברך, הוא אדם צנוע ועניו, שיודע שכשם שאפשר לטעות כך גם אפשר לתקן.
משכימי הסליחות מעוררים בעם ישראל רוח של ענווה, תשובה, טהרה ורחמים. הם ממלאים את האוויר של מדינת ישראל באופטימיות של תיקון אמיתי, והתפילות מעוררות רחמים גם מלמעלה על החיילים ועל החטופים.
אומה בנויה מחלקים שונים ומגוונים. הבונים שלם יפה ומפואר.
תודה לתלמידי הישיבות ומשכימי הסליחות!
ובזכות החיבור בין הקודש לחול, בין הרוח לחומר, נשוב לזהותנו ולניצחון על אויבנו בע״ה.
שבוע טוב ומבורך.
