---
title: חמש הערות על הידברות וכפייה
author: עזרא הימן
date: 2026-06-14
url: https://www.solelim-derech.co.il/jewish-identity/972
---

# חמש הערות על הידברות וכפייה

<p>כשהפטיש של בג"ץ השמיע את קולו וכפה שילוב נשים בתוך היחידות המתמרנות, 'שריון תחילה', עמדו רבנים מנהיגי ציבור והצהירו שהם יתנגדו ולא ייתנו לזה יד.</p><p><strong>כשראשי הצבא גמגמו, עמדו שוב ראשי ישיבות</strong> והצהירו שיפסיקו לשלוח תלמידים לחיל השריון וידרשו פתרון ביחידות אחרות.</p><p>קפצו אנשים ותקפו אותם: <strong>"למה לא בהידברות?". הגדילו לעשות גורמים באיגוד ישיבות ההסדר שתקפו את ראשי הישיבות הללו.</strong></p><p><strong>א. אופציית ההידברות</strong></p><p><strong>הידברות היא דבר חשוב מאוד; אולם כשמשתמשים ב'הידברות' כסיפור כיסוי לשקרים ולמרמה, זה דבר מגונה מאוד.</strong> עד היום היו הרבה מאוד סבבי הידברות עם הצבא בנושאים אלה. ושוב ושוב – הלחצים התקשורתיים של הארגונים הפמיניסטיים, יד אחת עם בג"ץ, הכריעו את הכף. שוב ושוב התמסמסה כל הסכמה באמצעות דינמיקה פרוגרסיבית זוחלת, שגררה קריסה של כל הנורמות. <strong>שום הסכמה לא כובדה למשך יותר מחמישה רגעים.</strong></p><p>אבל זה בעצם הרבה הרבה יותר מזה: הכנסת בנות לשריון לא הייתה בכלל יוזמה של ראשי הצבא, ובוודאי לא נבעה משיקולים מבצעיים. היא תוצר של פטיש אלים במיוחד של קומץ שופטים מופקרים במיוחד, החושבים עצמם עליונים. <strong>במקום שבו דפק פטיש השופט על השולחן, אין משמעות למילה 'הידברות'</strong>. מי שזועק 'הידברות' מוזמן ללכת לטפל בבריונות של השופטים. <strong>אחרי שהפטיש דפק על השולחן, המילה 'הידברות' היא מסך עשן המחביא טשטוש, רפיסות, ריצוי ופחד.</strong></p><p>קחו כלל: מי שאכפת לו באמת שהדברים ייעשו בהידברות – היה אמור להפנות את ביקורתו כלפי האקטיביזם הבריוני של השופטים. מי שלא עושה זאת, פשוט משתמש בהידברות כסיפור כיסוי מגונה.</p><blockquote><p>מי שזועק 'הידברות' מוזמן ללכת לטפל בבריונות של השופטים</p></blockquote><p><strong>ב. שבירת ספירלת השתיקה</strong></p><p>כן, קשה לדבר. מיד תחטוף התקפות מתוזמנות שאתה קיצוני, מפרק את צבא העם, ועוד כל מיני גזלייטינג ושטויות אחרות. אפילו תחטוף התקפות מתוך הבית פנימה, מצד כל מיני אנשים חלשים ש׳פחדנותם אומנותם׳.</p><p><strong>אז קשה לדבר. אך כשמתחילים לדבר, קורה דבר מדהים: צוברים אומץ. אנשים מצטרפים.</strong> הצווחות שכנגד מאבדות מכוחן. ההיגיון חוזר.</p><p>לא הגיוני בשום אופן ומשום צד (בוודאי לא מהצד של הבנות) לשלב בטנק מתמרן בנים ובנות. לא הגיוני בשום דרך לכפות את זה על חיילים ומפקדים. אגב, <strong>לא רק כלפי דתיים, אלא כלפי כל אדם עם נורמות אלמנטריות של שפיות וצניעות.</strong></p><p>כשהפטיש של שופטי הכנסייה הפרוגרסיבית דופק על השולחן והגנרלים עומדים דום, הרי אלה מים קרים על נפש עייפה כשפוגשים הנהגה תורנית ששמה גבול לטירוף.</p><p><strong>כמה היה חשוב לשים את קו הגבול!</strong> לטנק הזה לא ניכנס. ליחידה כזו לא נצטרף. בוודאי שנבוא להילחם! אם צריך – נסתער ברגל. תכבדו אותנו ותכבדו את עצמכם.</p><p><strong>ג. "אבל הרי לא הייתה כוונה לשלב אותם יחד בטנק"</strong></p><p>איך אנחנו יודעים שהטענה בכותרת הזו היא בלוף? כי זה כבר נאמר אלף פעם ולא כובַּד. לא כי הם בהכרח משקרים. אולי לא ישלבו מיד. כמו תמיד, זהו 'כיבוש זוחל': מכניסים בוהן למים ובודקים את הטמפרטורה. לא כובשים את רומא ביום אחד. <strong>הצהרת ה'אין כוונה' היא תמיד רק התחנה הראשונה.</strong> את הכיוון הברור בג"ץ כבר סימן.</p><p>לכן חשוב כל כך לשים את הגבול, <strong>ולא ליפול לשיכרון סביב הבטחות סרק שהופרו אלף פעם</strong>. פשוט צריך להגיד 'לא'. <strong>הפטיש שדפקו בו כוהני הפרוגרס באולם העליון יחזור אליהם.</strong> תשלחו את עצמכם להילחם בחיזבאללה כמו שאתם מטיפים לאחרים. אנחנו נחליף אתכם על כס השיפוט.</p><p><strong>ד. המכתב האנונימי מטעם האיגוד</strong></p><p>מי יכול היה להאמין. מכתב פומבי מטעם איגוד ישיבות ההסדר שנחתם באנונימיות תקף את ראשי הישיבות שעמדו בזקיפות קומה נגד חציית כל הגבולות בבריונות ללא סמכות.</p><p>אי אפשר שלא לתהות על מכתב כזה, המעיד על חוסר הבנה עמוק של האירוע שאנחנו נמצאים בתוכו.</p><p>הנוסח הזה של "נבטיח את האפשרות לשמירת ההלכה לשומרי ההלכה" הוא לא רק הבטחת סרק שלא ניתן לקיים, הוא הכשרה שבשתיקה של אג'נדות זרות שמחריבות את הצבא, הכשרה בשתיקה של תרבות סדום ועמורה שמכניסים לצבא. על כל זה אין אפילו מילה אחת של מחאה במכתב.</p><p>זו גישה שמתאימה ליהודים דתיים הנשלחים לשרת בצבא האמריקאי, לא לצבא ישראל.</p><p><strong>אנו מבקשים הנהגה שתהיה שליחה נאמנה של דעת ואומץ לב, הערכה וגיבוי לזקיפות קומה של רבנים וראשי ישיבות המגינים על שפיותו של צבא ישראל.</strong></p><blockquote><p>זו גישה שמתאימה ליהודים דתיים הנשלחים לשרת בצבא האמריקאי, לא לצבא ישראל</p></blockquote><p><strong>ה. ובכל זאת, זה לא סרבנות?</strong></p><p>דווקא לא יפתיע אם יתגלה שכל התעלול הזה נועד לגרום לדתיים לסרב להיכנס לטנקים ואז להאשימם בסרבנות – דרך מעניינת לנקות את הסרבנות בשמאל מתקופת טרום המלחמה.</p><p>אבל לא, <strong>זו אינה סרבנות</strong>. זה לא סרבנות להסכים להילחם בקו הראשון! אין זה ניסיון לטרפד ממשלה נבחרת או לכפות החלטה פוליטית באמצעות כוח צבאי. אין זה איום להישאר בבית ולא להתייצב. אין זו קריאת "אני לא בא למלחמה".</p><p>זה רק דבר אחד די צנוע: אם מישהו החליט לתת לבג"ץ להחריב את הצבא, לפרק את יחידות השדה באמצעות אג'נדות זרות (ועל הדרך גם לפגוע בבנות שלא סיפרו להן מה המחירים מבחינתן) – קדימה, תשתגעו. אבל אל תנסו להעביר אותנו על יהדותנו. שם זה נעצר.</p><p><strong>לא נלך הביתה, חלילה. ניכנס לטנק השני. נסתער ברגל. נצטרף ל-8200. אולי אפילו נסכים להחליף את הצווחנים בגלי צה"ל...</strong></p><p>אבל הכוהנים הפרוגרסיביים שם בעליון לא ירמסו את אנושיותנו, את שפיותנו, את צניעותנו, את חירותנו לנהוג כיהודים. ועם זה גם ננצח.</p>