א. סכנות התארכות הדרך
כשהדרך מתארכת פתאום, כל השדים יוצאים. כל כך הרבה פעמים זה קרה לעם ישראל במדבר, אין לתאר. כשהדרך מתארכת פתאום והשדים יוצאים, קומץ הולך ומתרחב של אנשים מתחיל לשכוח את כל ההישגים שהשגנו, את כל ההתקדמות שעשינו, את כברת הדרך הגדולה והחשובה שעברנו. הם מתחילים לשאול: למה יצאנו ממצרים? למה התחלנו את כל התהליך הזה? הם מתחילים לקטר: "נִתנה ראש ונשובה מצרימה".
והם לא עשו כך רק בשנה הראשונה, אלא אפילו בשנה הארבעים, ממש לפני הכניסה לארץ, כי הדרך התארכה שוב כשנאלצנו לעקוף את אדום.
שנת הארבעים. כמעט הגענו, ומשהו השתבש. עוד עיקוף אחד, וקבוצה קטנה אך קולנית מושכת את כולם אחורה כמה מסעות בחזרה לכיוון מצרים. נוצר מאבק אימתני בתוך המחנה וניסיון לא ליפול מזה, לזקוף קומה, להצליח לראות הדרך שהתקדמנו ולהמשיך קדימה. כך מסבירים חכמינו את התקרית שאירעה אחרי מות אהרן, בפרשה שנקרא השבת.
'אתה הראש - אתה אשם' ו'סתם הִבטחת ניצחון מוחלט' אינם סלוגנים חדשים. הם עתיקים כימי דתן ואבירם.
כמה קל לשכוח הכל כשבולעים את הקפסולה של המרירות והטינה
ב. פירות עמלנו
כמה קשה עמלנו בשנתיים וחצי האחרונות לעקור מקרבנו את קונספציית אוסלו הארורה ששלטה בחיינו. כמה קשה עמלנו להשיב לעצמנו את היוזמה והתעוזה, לשבור את מחסום הפחד, להחזיר את אורך הרוח וכוח העמידה, להשיב את המושגים 'כיבוש שטח' ו'ניצחון על הרע', להפסיק עם תפיסת הפשיטוֹת ולהתחיל לכבוש ולטהר שטחים על מנת להישאר.
כמה עמלנו כדי להפוך את הארגון שהילך אימים על ישראל, שניצל את כל חולשותינו התודעתיות כדי לעשות בנו טבח נורא – לברווז צולע; וכדי להפוך את 'עוטף עזה' ממקום החי בסכנה תמידית לאזור השקט בישראל.
כמה עמלנו להתמודד עם הנסיגה התבוסתנית מלבנון, אי שם בשנת 2000, ולעקור מגבול הצפון את האיום הקיומי שטיפחנו נגדנו במשך עשרים וחמש שנה של קנייה כנועה של שקט שהוא רפש. כמה יוזמה ואומץ נדרשו מאיתנו כדי לעמוד מול הפחד של גנרלים זקנים ברוחם ולעקור את הרֶשע הזה במבצעים רבי תעוזה ויצירתיות – לשטח את כפריו של האויב, לגרש את תושביו העוינים, וגם כאן על מנת להישאר.
ומעל כל זה, כמה גבורה גייסנו כדי לפרק ולהקטין את אימפריית הטרור של איראן, שהצליחה באופן ממשי ומיידי לאיים על עצם קיומנו.
כל זה לא היה חלום אלא ממשות. אולם כאז כן היום – כת דתן ואבירם עסוקה כהרגלה להשכיח את ניסי יציאת מצרים וקריעת הים; לא רק לפני אלפי שנים, אלא כאן ועכשיו. כמה קל לשכוח הכל כשבולעים את הקפסולה של המרירות והטינה. הכת הזו מנצלת את האכזבה מכך שעדיין לא הגענו אל המנוחה והנחלה כדי לפתות אותנו לשוב לאותה קונספציה ארורה של עבדות מצרים.
הפעם יש גם ליצן חצר תורן, הצווח "יכולתי להביא אותנו למנוחה ולנחלה הרבה יותר מהר, תנו לי". אתם כבר יודעים מי זה.
כשהדרך מתארכת פתאום, צריך לנשום עמוק, לשמוח כמה התקדמנו, לאטום אוזנינו מפני כת דתן ואבירם שעדיין מזנבת בנו, ולהסתער לעבר הקומה הבאה.
ג. ייסורי הלידה של החירות
ידענו כי כנראה יום אחד יגיע הרגע הזה, רגע קשה ומפחיד – אך חשוב וחיוני. התהליך הארוך של השחרור מהתלות המערבית-אמריקאית איננו נעים, ולא ברור אם ניתן היה ליזום אותו. אך זוהי התקדמות חשובה בחֵירוּת ובעצמאות הלאומית שלנו, שאין מנוס אלא לעבור אותה. ואנחנו עוברים אותה בשלבים, ויש בהם גם ייסורי לידה.
זה דורש מאיתנו תודעה עמוקה והכנה מרובה, אומץ, תחבולה, שילוב טוב של אמונה וריאליזם, סבלנות, ואולי גם יצירת רשת של בריתות.
המבט הריאלי אומר שאנחנו לגמרי זקוקים לאמריקאים ולתמיכתם. אך מבט קצת יותר פנימי אומר, כמו שכמה סנטורים אמריקאים חכמים אכן יודעים לומר, שבאותה מידה ואף יותר – הם זקוקים לנו. לא רק פוליטית, הרבה מעבר לכך. הם זקוקים לרוח שלנו, לאיתנות ולנחישות שלנו, לבהירות המוסרית ולצדקת הדרך שלנו, וגם לחוכמה ולגאונות שלנו.
המעצמה הגדולה בעולם מגלה סימנים הולכים וגדלים של הליכה בדרכה של אירופה: עייפות, התמכרות לשקט ולרווחה, ומעל הכל – אובדן הרצון להילחם על ערכים בשל המחירים הכרוכים בכך. נטישת התמיכה בישראל עשויה בדיוק מהחומרים האלה.
לא צריך להיבהל. המציאות מזמנת לנו להפוך אט אט למצפן הערכי של העולם החופשי, אחרי שהמעצמה האחרונה במערב מגלה סימני שקיעה.
אנחנו נמצאים מרחק שנות אור מהמצב שהיינו בו יום לפני הטבח
ד. לאן פנינו?
השבוע קיבלנו איתות מרכזי לכך שאולי לשם אנו הולכים. זה קשה ומייסר, וידרוש מאיתנו עמידה במבחנים קשים שאין להקל בהם ראש. כשלא מאיצים אותו שלא לצורך, ומאידך מוכנים לאתגר הזה, מגלים שכמו שחווינו בעברנו מאות ואלפי פעמים – משבר הוא תמיד ההזדמנות הבאה.
יהודים מאמינים לומדים להתאושש מהר ולנצל את המשבר לצמיחה של הקומה הבאה, שחיכתה כנראה כל הזמן מעבר לפינה.
אנחנו נמצאים מרחק שנות אור מהמצב שהיינו בו יום לפני הטבח. הדרך אשר לפנינו, למרות ולצד העליות והמורדות, מאפשרת ומסמנת שיקום של התודעה הלאומית, יצירה של עצמאות ביטחונית, ניצנים של תחייה רוחנית, היווצרות של מעצמה אזורית, והתבססות כסמן ימני אוניברסלי של חברה המאמינה בחיים.
אל תיתנו לרגעי ירידה להשכיח זאת. אל תיתנו לקולות של כת דתן ואבירם העולים כעת באוב להשיב אותנו אחור, גם כשזה בתחפושת של "יכולנו להגיע כבר אל המנוחה". ראו את המכלול, התרכזו בעיקר, הרימו מצפן לשלב הבא בהמשך הדרך.