ביום א׳ אירע אירוע שייזכר כנראה לעד כנקודת ציון חשובה בדרך ליציאה לחרות של עם ישראל !
1. במספר דק׳ מועטות אך מלאות עוצמה נחשפה המציאות כולה לאמת ברורה שהתפרצה לחיינו וקיבלה הד.
מצד אחד איריס ברנשטיין כנציגת עם ישראל ההיסטורי מדורי דורות ומצד שני, נציג של מיעוט אליטיסטי ששכח לגמרי את זהותו במופע ניתוק מצמרר.
2. איריס דיברה מדם ליבה דברי אמת. בשפה פשוטה נטולת גינוני חנופה, בקור רוח, בחכמה, בשקט ובביטחון רב, כמי שברור לה שמאחוריה עומדת האומה כולה המבקשת רק לרגע אחד: אמת.
איריס דיברה וקול לא נשמע באולם. מי יכול לדבר כשדבריה מהדהדים בשקט ובעוצמה שכזו ?
3. ומנגד, מי שרואה את השופט עוזי פוגלמן המנסה בגולמיות לחנך מחדש את איריס, כלומר את עם ישראל, נע באי נוחות. בלשון המעטה.
הפער בין דברים כה נוקבים, מלב חם ורותח אל מול שיח משפטנים קר ומתנשא, פשוט זעק לשמיים.
4. תיאטרון האבסורד.
בצד אחד עומדת האישה היהודיה האמיצה הזאת, ששורשיה נטועים בארץ ישראל ובמורשת ישראל, ומולה יושב נציג של אליטה מנותקת, חסרת זהות שמנסה בכפייה אלימה, מנומסת ומעונבת לעצב תרבות זרה.
5. "נס שאני עומדת כאן ולא טבוחה או חטופה", אומרת ברנשטיין, ומספרת את הסיפור של עם ישראל כולו. לדורותיו.
היא מדלגת בטבעיות על גינוני הכבוד המעושים "כבוד השופט" ו"בית המשפט הנכבד".
היא יודעת היטב, בענווה גדולה, שהיושבים שם חבים את חייהם לנופלים ולגיבורים ששילמו בדמם על כשלון הקונספציה. ולכן היא חייבת לדבר. מי יכול לשתוק ??
6. באנו לומר לכם תתביישו !
ככה, בפשטות, כמי שמייצגת את עם ישראל, את המוסר והיושר אל מול מי שהמסורת שלהם מתחילה ב – 1992 במהפיכה המשפטית של אהרון ברק.
7. "זהו מקום למשפטנים גבירתי", לא לאזרחים חסרי משמעות, אמר מי שנחשף בקלונו כשאין לו שפה משפטית מכובסת להסתתר מאחוריה.
8. פוגלמן ענה בצורה כל כך מגושמת, כי ככל הנראה, לעולם לא נדרש לכך. מה לאליטה יודעת ח״ן והתייחסות מכבדת לעם ישראל שבשדות ??
פוגלמן מייצג אליטה שעיניה נשואות לקרן ווקסנר ולעולם גלובלי, לא לירושלים של מעלה.
9. דבריו של פוגלמן, כנציג האליטה, חושפים טפח ומגלים לנו עד כמה עולמו הפנימי ריק וחלול מזהות יהודית ומוסר יהודי.
"והבור ריק. מים אין בו – אבל נחשים ועקרבים יש בו".
תפיסת עולם חסרת זהות, חסרת תוכן וחסרת הקשר – "אדם נשאר אדם אל תקרא לי עם" – מסתבר שהואקום מתמלא. הריק הלאומי מתחלף בדאגה לאויב.
10. איזה שפל ואיזה עיוות מוסרי. אין הבדל בין מרצחי החמאס לבין הנרצחים. בין עם ישראל רודף החסד לבין אויביו. כולם "נחשפו לנוראות המלחמה".
אין עבר, אין היסטוריה ואין צדק, אלא רק המקרה המנותק המונח לפנינו, אותו מוחמד שתזונתנו נפגעה בגלל תנאי הכליאה בשדה תימן.
אין אדם בריא בנפשו שלא יחוש בושה למראה הפער בין שני נציגי המתרס.
11. לסיכום, נסיים בדבריו של אסיר ציון, נתן שרנסקי, לשופט שדן אותו למאסר:
“אתה השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך, כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב.
אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי!
אמנם גופי יהיה משעובד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזירותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי.
אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת, וזה חמור פי כמה.."
ראוי הנאום והמעמד הזה להילמד בכל מוסד חינוכי ולשמש לנו מגדלור של מוסר ושל אור גדול.
איריס ברנשטיין, מצדיעים לך !!!