'כשאת אומרת מדינה יהודית ודמוקרטית למה את מתכוונת'?
א. בבוקר אחד ב2010, בכנס לשכת עורכי הדין, אהרן ברק חרג מנימוסיו ותקף בשצף קצף את השופט דנציגר על שהעז לומר שבניגוד לדעת ברק, אכן יש טקסטים שלא זקוקים לפרשנות משפטית והמילים ברורות מעצמן.
לפי התיאור בהקדמה לספר 'מפלגת בג"ץ', "אהרן ברק לא ריחם ולא הרפה. עד סוף הכנס המשיך ברק להלום, לעלוב ולסנוט בדנציגר חסר האונים".
מה כל כך הקפיץ אותו? ואיך הסיפור השולי הזה ממש קשור לכל מה שעובר עלינו?

ב. אחת הדרכים האפקטיביות של השלטון בצפון קוריאה לשלוט בעם היא על ידי שליטה על השפה והמילים. מילים לא רצויות בעיני השלטון לא קיימות במילון ובשפה וילדים גדלים בלי להכיר על קיומן. למשל, כיוון שמחקו את המילה 'חירות' מהשפה והתודעה, קשה מאוד לבטא את הכמיהה העמומה שם לערך הזה.

ג. מילים הן פנינים. הן משקפות ערכים, ודרכן ניתן להבין ולשתף ערכים. לכן חכמי ישראל כינו את האדם שנברא בצלם 'האדם המדבר'.
כשאנחנו אומרים 'אהבה', 'צדק', 'כבוד', 'אחדות', 'משפחה', 'ציונות', 'חירות' וכו' וכו', אנחנו מכוונים למציאות ערכית ממשית וחשובה שהמילים עוזרות לבטא.
זה ממש על אצבע קטנה אחת, אבל אנחנו בווטסאפ אז נמשיך.

ד. בני אדם שלא גדלו בצפון קוריאה לא ששים כל כך מהר לוותר על ערכים מקודשים מרצונם החופשי (אפילו בעולם פוסטמודרני מלא ביאוש וציניות). לכן לא יסכימו שימחקו להם מהתודעה את המילים ציונות, חירות, משפחה, שוויון בפני החוק ועוד.
אבל אפשר להשתלט על הסמכות לפרש את המילים והערכים שהם מייצגים.
הדרך היעילה ביותר לערער על ערכים ולהשתלט על חברה חופשית היא דרך השליטה על פרשנות מילות הערכים והדרך לממשם.
נמחיש את זה בדוגמא פשוטה וקלה:
אם קשה לי לשכנע אותך לוותר על ערך הציונות, אבל אני יכול לשלוט בסמכות הפרשנית של המילים 'כבוד האדם', ו'חירות', אוכל להחליט שערכים אלה מחייבים לפתוח את הגבולות לכל מהגרי העולם או להיטיב עם הנוחבות (הם יגידו להגנתם שהם לא עשו כלום, הם רק פרשו את הערכים המוסכמים בחוק).
אוכל גם לקרוא למה שרוב העולם קורא ציונות בשם אחר, למשל 'גזענות' ולאנטי ציונות 'שוויון'. מישהו נגד שוויון?
הכי טוב לשלב עסקת חבילה.
וזה בדיוק מה שרקמו כאן בז'אנר המשפטי משך 30 שנה באומנות מילים מתוחכמת.
ככה עושים השמדת ערכים בדרך עקיפה ומבלבלת.

ה. אז קבלו את המילה האחרונה בתורת הרודנות החברתית הכי אפלה אבל מתוחכמת שיש:
תהיה הכי נחמד וערכי בעולם, ובלבד שרק אתה קובע את משמעות המילים. על זה תילחם מלחמת חורמה בלי פשרות, ובעיקר תייצר סמכות שאין לערער אחריה.
כמובן ששליטה כזו על מילים לא נעשית בצורה שקופה כמו שאני מתאר כאן, ולא על ידי אדם אחד בלבד, אחרת זה לא היה עובד. זה נעשה לאט לאט, על ידי קבוצות של 'סוכני שינוי', בשלל אמצעים, תקשורת, סרטים, ראשי ונהלי אקדמיה, חינוך, ספרות, מדיה חברתית וארגונים אזרחיים עם אינסוף משאבים (תחשבו על הפער בין המילים 'ארגוני זכויות אדם' למציאות בפועל של מאבקים למען מחבלים שפלים).
מקווה שמובן בינתיים.
אבל לא מספיק שליטה אזרחית בשפה, צריך מוסד עם כוח שלטוני פורמלי שיכול לשנות את המציאות על ידי פרשנות מחודשת של הערכים הלכה למעשה בחוק.
מי שלקח את ההזדמנות בשתי ידיים הם בכירי המערכת המשפטית בהובלת אהרן ברק.
שופטים, בכירים בפרקליטות ומשרדי היועמ"ש, משתמשים בסמכות הפרשנית שלהם לפרש מחדש ערכים כמו: מדינה יהודית, דמוקרטיה, כבוד האדם, חירות, חופש הביטוי, זכויות, שוויון בפני החוק, הסתה ואלימות, ועוד.
גם את החריגה המוחלטת שלהם מסמכותם הם מחליקים על ידי הגדרות מחודשות למושגים 'הפרדת רשויות', 'מערכת משפט עצמאית', 'איזונים ובלמים', 'חוות דעת מקצועית', ועוד.
על ידי שליטה על השפה והגדרות חדשות למילים, אפשר לשלוט בכל.
אם זה עדיין לא ברור לכם עד הסוף, תחשבו על משחק כדורגל בו לשופטים יש סמכות להחליט בכל רגע נתון את פירוש המילים 'נבדל', 'עבירה', 'נגיעת יד', ואפילו 'שער'.
הוא לא מפלה לכאורה בין הקבוצות חלילה.. הוא פשוט מגדיר מחדש את המילים האלה בכל פעם שירצה לשרת את הקבוצה שהוא חפץ ביקרה…

ו. לכן ברק כל כך התרתח בסוגיה פעוטה שכזו. כל בנין הרודנות של המערכת המשפטית על עם ישראל תלוי ועומד בסמכות הבלעדית שלה על פרשנות מילות הערכים הלכה למעשה בכל החלטה ציבורית.
בדרך הזו של שליטה בלעדית על פרשנות המילים, מצליחים בכירים במוסדות המשפטיים בגיבוי תרבותי ותקשורתי לעוות ב180 מעלות את הפרשנות המעשית של ערכי הליבה שלנו, 'מדינה יהודית', 'ציונות', 'שוויון בפני החוק', 'חופש הביטוי', 'דמוקרטיה', 'כבוד האדם', 'זכויות' ועוד.
כשמעלים טענות אלה כלפיהם, התגובה היא בדרך כלל מבול של יללות שמסיתים נגדם. אבל זה חלק מהשיטה עצמה, לפרש מחדש גם את המילה הסתה כדי לשלול את היכולת לבקר את דרכם.

ז. לכן במיזמי אחדות למיניהם יכולים תיאורטית להיפגש ולהתכנס סביב ערכים משותפים, שוויון בפני החוק, שוויון זכויות פוליטיות, דמוקרטיה, ציונות, כבוד האדם ועוד, אבל כולם שוכחים את השאלה הקריטית בעידן הפרוגרסיבי: מי בעל הסמכות לפרש מה המילים האלה אומרות ואיך מיישמים אותן הלכה למעשה? זו השאלה המכרעת בעידן של רודנות סמויה, ומי שידלג עליה לא מקדם שום דבר טוב מהערכים המוסכמים האלה.
תשאלו שאלה זו במפגשים ומיזמי אחדות למיניהם, ותבדקו היטב את התשובות שתקבלו!

ח. אז מה אפשר לעשות? הרבה. אבל לפני הכל חובה לחשוף את הרודנות הסמויה הזו בכל מקום שהיא קיימת. ועצם החשיפה וההחלטה להיאבק על המילים היא עצמה חצי מהפתרון.