בקבוצה הזו איננו עוסקים בדרך כלל בניתוחים גיאופוליטיים. יש מקומות טובים יותר לכך. אנחנו כן עוסקים בזרמים התרבותיים המשפיעים על המציאות שלנו ומעצבים אותה, וזה משהו שחסר כל כך ברוב הדיונים המקצועיים. גם את מה שאכתוב אנסה לשמור ברוח זו.
א. ההטבעה הנוצרית ב'זכות של ישראל להגן על עצמה'
ליחסי האהבה-שנאה של המערב לישראל יש שורשים עתיקים מאוד, עתיקים כימי המערב עצמו.
הגורם הדומיננטי ביותר ברצף הזה היה אירופה הנוצרית. הגורם הזה עדיין משפיע מאוד, למרות היחלשות הממסד הנוצרי, כיוון שהתרבות הנוצרית השאירה חותם כל כך חזק במערב עד שהיא מעצבת אותו גם בעידן החילון הפוסטמודרני.
הזמנים אמנם השתנו, אך התפקיד המיועד לישראל – של הקורבן הסובל ומתייסר, נותר על כנו.
ההכאה על זוועות השואה, והתמיכה בקיומה ובהגנתה של ישראל בעקבותיה, מעוצבים במידה רבה בהתאם לאותו מיקום של עם ישראל כקורבן. הם ראויים לחמלה, להבנה, לסיוע – כל עוד הם החלשים והמיוסרים, 'כיאה להם'.
מס השפתיים השגור כל כך של מנהיגי המערב, "לישראל יש זכות להגן על עצמה", הוא מקסימום התמיכה שניתן לסחוט ממי שגדל על כך שמקומו של עם ישראל הוא להיות המותקף והקורבן.
כך עד לעידן הטרלול הפרוגרסיבי, שהגיע לשיאו בשמחת תורה תשפ"ד. אז הכל השתנה
ב. משבר תפיסת הצדק
המערב של אחרי השואה השתנה. ערך הצדק עבר מזהויות לאומיות חזקות להגנה על זכויות מיעוטים. ההגנה (ההפכפכה והמסויגת) על קיומה של מדינת ישראל בדור שאחרי השואה, המוקפת צבאות חזקים ממנה, הייתה חלק מזה.
ואז הגיע שחרור ירושלים ויו"ש.
האסלאם למד את 'שפת המיעוטים' של המערב, והמשיך בניסיונות ההשמדה של ישראל בלבוש של מיעוט הזקוק להגנה.
במקביל, ישראל הלכה והתחזקה, צבאית וכלכלית.
זה נתן תירוץ מספיק טוב למערב לסייג שוב את תמיכתו בישראל.
התחילו גינויי 'הכיבוש'.
אבל עדיין הייתה הפרדה.
מיעוטים יהודיים בעולם כן. ישראל כן. יהודה ושומרון לא. מעצמה לא.
שינוי, אבל מסויג.
עדיין היהודים וישראל 'הקטנה' חסו תחת 'הזכות להגנה'. והיהודים הליברלים במערב עדיין הרגישו בטוחים מתמיד.
כך עד לעידן הטרלול הפרוגרסיבי, שהגיע לשיאו בשמחת תורה תשפ"ד. אז הכל השתנה.
ג. שינוי עומק בשמאל במערב
בעידן הפרוגרסיבי, התמיכה במיעוטים הפכה במערב לשנאה עצמית, בעיקר בשמאל.
השנאה העצמית הזו הלכה עד השורשים היהודיים של המערב, המלמדים את האדם את מעלתו בעולם, את מותר האדם מן הבהמה. ולכן השנאה מופנית כלפי ישראל.
המראה של מרכז 'הלל' היהודי באוניברסיטת הרווארד, בניין זכוכית בלב הקמפוס, הסמל הליברלי של הגנה על יהודים – התחלף ביהודים שמסתירים את זהותם בפינות אפלות.
השמאל במערב הופך את עצמו לצורר העם היהודי בתחפושת ליברלית של הגנה על מיעוטים.
יחד עם טלטלות השנאה, גדלה גם הציפייה מעם ישראל למשהו גדול יותר, להובלה של דרך, שתיתן משמעות מחודשת לחיי האדם בתוך המציאות המשברית במערב כולו
ד. תקוות התמיכה בישראל מימין
לעומת זאת, הימין במערב מחפש מחדש את הזהות הלאומית, ומוצא בישראל שותפה.
לכן בשנים האחרונות בכלל ומאז פרוץ המלחמה בפרט, התמיכה בישראל מגיעה מהימין במערב, ואילו המחנה המתהדר בערכים ליברליים מפגין שנאה.
אך התהליך הזה של שלילת ישראל מטלטל את המערב כולו, וכתגובת נגד לשמאל, גם בימין במערב מתעוררות פינות אפלות של שנאה לישראל.
הטלטלה הזו, מלווה בשיטפון של האסלאם באירופה, עלולים להוביל אותנו בהמשך הדרך לתקופה שבה נזדקק להרבה גבורה ואורך רוח.
אף אחד לא יודע איך תיראה ארצות הברית אחרי עידן טראמפ, ואירופה בעוד 20 שנה.
ה. תמיכה מתוקנת יותר צומחת כאן
בניגוד לשמאל העולמי ולאזורים בימין העולמי, התמיכה בישראל הולכת ומקבלת פנים נקיות יותר.
לא עמדת 'זכויות מיעוטים נרדפים להגנה עצמית', שכבר פשטה רגל, אלא חיבור עמוק יותר לזהות, לסיפור ולערכים של עם ישראל..
יחד עם טלטלות השנאה, גדלה גם הציפייה מעם ישראל למשהו גדול יותר, להובלה של דרך, שתיתן משמעות מחודשת לחיי האדם בתוך המציאות המשברית במערב כולו.
אז יש לנו ממה להיזהר. ויש להוסיף אומץ וגבורה.
ויש מקום לציפייה זהירה, ומשהו יגדל מזה. בטוח.