בואו ננסה להאיר כמה נקודות על המונח המכובס הזה, ׳אחדות׳, שכבר ממש נהיה לא פשוט לעסוק בו. הנקודה היא שאם לא נברר ברצינות את ה׳אחדות׳ ניתקע עמוק עם העבדות.
1.אז מהי בכלל ׳אחדות׳ ? מה משמעותה? מהם גבולותיה? מהם הקריטריונים על פיהם יוחלט שאכן מדובר באחדות?
ובכלל איזה ערך יש לשיח על כל ערך, בעולם פוסטמודרני של מניפולציות שקריות ולהטוטים מילוליים?
הרי אם אהוד ברק למשל יכול לדבר על אחדות, אז אני יכול לדבר על פיסיקה גרעינית ומאקרו כלכלה.
2.האם האחדות נלמדת במנותק לכל ההקשר החברתי, תרבותי, ציבורי הרחב ? האם ישנה סימטריה בין שני שכנים שווים ?
דמיינו למשל שעבד ואדון, סתם לדוגמא, מקרית לחלוטין, משוחחים למשל על אחדות. איך יישמע השיח הזה ? איך הוא ייראה ?
העבד יישא עיניו אל האדון בעיניים נוגות מלאי ציפייה, יעריך מאוד את העובדה שהאדון נאות לקבל את פניו, ואילו האדון יזרוק מידי פעם ׳פירורים׳ לעבד.
המקסימום שאפשר יהיה להגיע בשיח כזה, הוא נימוס, אבל כל אחד יחזור מהר למשבצת שלו: עבד ואדון.
העבד יישא עיניו אל האדון בעיניים נוגות מלאי ציפייה, יעריך מאוד את העובדה שהאדון נאות לקבל את פניו, ואילו האדון יזרוק מידי פעם ׳פירורים׳ לעבד
3.כולנו מכירים הרי כמה ׳אנוסים׳ בעלי תפיסות לאומיות ויהודיות שמפחדים לומר את דעתם בפומבי. באקדמיה, בצבא, בעבודה ועוד.
על זה ממש יכול להיחרב הבית השלישי.
מהיכן מגיע החשש הזה ? הוא מגיע מהמקום הכי עמוק של חוסר שוויון.
של יחסי עבד ואדון.
כואב ? מאוד. אז מה. אנחנו אנשים מבוגרים שמבינים שכדי לפתור בעיות צריך לדבר על נושאים כואבים. לא רגשות, על עובדות !
4.קבלו כלל קצת ׳קשוח׳ לעיכול: כל מי שמקדם באובססיביות שיח של אחדות, חשוד על שנאת חינם עד שיוכח אחרת.
למה ? משום שאז, כל מי שלא יסכים להיפגש, להידבר וכמעט להשתחוות לנושא הבשורה האחדותית, מיד יזוהה עם קיצוניות ופלגנות.
(יש בכך גם פן של יוהרה סמויה. אני המאחד וכולם מתאחדים סביבי. גם קרל מרקס רצה אחדות אוטופית, ראינו איך זה נגמר).
5.סיבות רבות יכולות להיות להימנעות ממפגשי אחדות ועדיין לא לעבור לקטגוריית ‘שורפי האסמים׳.
הנה כמה מהן. אגב, ההיפך מהן, בעצם מהווים תנאי סף לפגישה כנה ובונה:
-חוסר בגרות.
-חוסר איזון בין שכל לרגש.
-חוסר היכרות אינטימית עם המציאות החברתית, תרבותית ופוליטית.
-חוסר ידע ב׳מה שתשיב לאפיקורס׳.
-מנטליות של עבד.
-בירור אישי סביב מה נבנית האחדות ?
-תביעת צדק, אמת, ודרישת התנצלות וגינוי של כל תופעות הסרבנות וכד׳.
6.רוצים לקדם אחדות ? יש לי רעיון, בואו נתחיל עם אחדות רעיונית, תפיסתית של ריבוי דעות לגיטימיות ושוויון במטה הכללי למשל. ואח״כ באקדמיה, נעבור לתקשורת, ומשם נמשיך לבית המשפט.
יש עוד כמה מוקדים לטפל בהם, אבל נתחיל באלו.
אפשר למקד על זה את השיח ? או שזה כבר ממש מחוץ ל’כללי המשחק׳ ?
הגיע הזמן לאחדות. אבל בעיקר בנושא הזה, של כיבוד רצון העם וכיבוד מדיניות נבחריו
7.ראיתם פעם מכתבי גינוי ועצומות לאחר פעולות של ה׳אדונים׳ ? הרי היו פה לא מעט כאלה בשנים האחרונות.
למה לא נחתמו כאלה ??
משום שיד אחת מאיימת ושותקת כשזה מגיע משמאל, ויד שניה חותמת כשזה מגיע מימין. לכן, למרות הכל לא הייתי חותם על שום דבר משותף עם מי ששתק בעבר.
8.שיח על אחדות, מבלי לטפל בשורשי הפילוג הוא שיח פטרוני שמעצים את העבדות.
חברים יקרים ואחים אהובים מהשמאל, הבית הזה שייך לכולם.
שנים שצד אחד הוריד את ראשו וקיבל בהכנעה, בדמעות ובכאב, צעדים חסרי אחריות של מדיניות נוראית.
קברנו חברים ופינינו יישובים ממש בימים אלו לפני 19 שנה, בעקבות הכרעת הבוחר. (לא בדיוק, אבל לא משנה עכשיו).
הגיע הזמן לאחדות. אבל בעיקר בנושא הזה, של כיבוד רצון העם וכיבוד מדיניות נבחריו.
בלי זה חבל על המאמץ, הוא רק יגרום לעוד תסכול מסוכן.