אתמול בע״ה חגגנו את יום עצמאותנו. על החגיגות העיב קמפיין שמנסה לבטל את החגיגות, ואף את יום העצמאות כולו.
1. בנוסף לטענות הפוליטיות ולביקורת כלפי הממשלה – אחד הגורמים לקמפיין הזה, הוא הפחד מכל מה שקשור ללאומיות ולחיזוק עוצמתה של ישראל. ולכן אין מורכב כמו יום העצמאות (פעם היה פה מצעד צבאי שומו שמיים…).
במסגרת הקמפיין, בערוץ 12 פיצלו את המסך של טקס הדלקת המשואות ובמקביל אליו שידרו את ההפגנה הקיקיונית של השמאל הקיצוני: "טקס כיבוי המשואות".
מכבי המשואות מהווים מיעוט שבמיעוט, ועוול נעשה כאשר הם מוצגים כשווים מול רוב רובו של עם ישראל שאוהב את מדינתו ושמח בה.
ערוץ 12 לא הסתפקו במתן במה לאותו קומץ, אלא יצר מצג שווא כאשר שידר הקלטה של מכבי המשואות במקביל לטקס הממלכתי.
אגב, זה ממש לא ממלכתי לעשות טקס ביזוי של סמלי מדינת ישראל. מוזר שאנשי "הממלכתיות" לא גינו את האירוע.
2.מלחמת העולם השניה והשואה שהתחוללה במהלכה זעזעו את העולם.
אחד הלקחים המרכזיים שעלו ממעשי השואה היא שהלאומיות עלולה להוביל לנאציזם ולכן צריך להחליש אותה.
מצד שני, צריך לחזק את זכויות האדם וזכויות הפרט שמהווים את הבסיס לחברה בריאה שלא רומסת את אנשיה או את העמים שסביבה.
3.שני אנשים משמעותיים ש"בזכותם" תפיסת עולם זו הפכה לנחלת הכלל הם ג'ורג' סורוס ואהרון ברק.
שניהם ניצולי שואה. סורוס מממן ביד נדיבה ארגונים שדואגים לזכויות הפרט (עדאללה, בצלם, שוברים שתיקה, מחסום ווטש, הקרן לישראל חדשה, מכון מולד ועוד), ואהרון ברק השליט את תפיסת עולמו על מדינת ישראל כולה.
בג"צ קציר לדוגמה, חייב למכור בית לאזרח ערבי בישוב קהילתי יהודי ובכך למעשה נמנעת הקמת יישובים יהודים בגליל. ״ייהוד הגליל״ נתפס כגזענות.
בנוגע ללחימה באויב, בג"צ התערב בפרקטיקות צבאיות ללא שום אחריות.
הוא קיבל ודן בעתירות הנוגעות לכוח אדם, להוראות פתיחה באש ועוד. אהרון ברק אמר בעבר "נתתי לצה"ל לנצח יותר מדי".
4.ההתייחסות ללאומיות ולזכויות אדם ללא הקשר רחב נידונה לכשלון.
אי אפשר להשוות בין העם היהודי, שמגדל את ילדיו לאורך דורות על ברכי האמונה, המוסר והצדק, לבין אומות צמאות דם, שהמיטו חורבן על האנושות.
הלאומיות הישראלית מעולם לא היתה אימפריאלית.
ההתעלמות מסגולותיו של עם ישראל ומתכונות האופי המיוחדות שלו, יוצרות מצב מגוחך בו רוצחים שפלים מקבלים חסות והגנה.
מסתננים וגנבי גבול נתקעים בארץ כמו מסמר בלי ראש, ואילו אזרחי ישראל נתונים לחסדם של טרוריסים שמחליטים האם ומתי יבצעו ירי לעבר המדינה.
כאשר כל מה שקשור ללאומיות נתפס כמגונה, מתקבל שיעבוד מוחלט לזכויות אדם אוניברסליות ומתן מימד מוסרי לכל קורבו ומסכן לכאורה. על חשבון אזרחיך ובני עמך.
כך מגיעים לשוקת שבורה.
5.חזרה לקמפיינים של ימינו.
כאשר הלאומיות היא "אם כל חטאת" וזוהי התפיסה הרווחת במוקדי עיצוב התודעה, לא פלא שכלי התקשורת משתפים פעולה עם ארגונים רדיקליים כדי להחליש אותה.
אמנם הקמפיינים הללו, הזויים ככל שיהיו, זוכים להדהוד בכלי תקשורת מסויימים, אך עלינו לזכור ולהזכיר שמדובר במיעוט כושל עם מצפן ערכי משובש.
למרות הקמפיינים המאסיביים עם ישראל אוהב את מדינתו ומניף את הדגל בגאון.
משמעותו של הדגל הוא שיש לנו ייעוד משותף, שהוא הרבה יותר גדול ושורשי מסך כל הפרטים.
בשמחת תורה, ביום פקודה, העם כולו התייצב לדגל, כל אחד בתחומו.
את דגל ישראל אנו צריכים להניף ללא מורא. עלינו לחזור למצב הבריא שלנו, של אהבת העם, המולדת, המסורת והתורה שלנו.
6.הלאומיות של העם היהודי היא ברכה לנו ולעולם כולו.
למפעלי החסד בעם ישראל אין אח ורע בעולם כולו.
אבל החסד הגדול הוא עצם קיומו של העם הזה.
אין יותר ׳מדעי׳ ואמיתי מזה.
מתקיימת בנו ברכתו של הקב"ה לאברהם אבינו: "והיה ברכה" – ברכה לעולם כולו.
זו שליחותינו ובמידה רבה זוהי גם מלחמתנו היום.