כמה מחשבות פשוטות:
1.בעם ישראל יש תנועה שיטתית ליהדות, ללאומיות ולציונות זקופת קומה ושמחה. זהו כוח החיים הישראלי האופטימי שקם פעם אחר פעם מכל משבר ומכל מכה, וגדל. צומח וגדל.
בלי שום צורך בהסבר רציונאלי. למה ? ככה. ״אשרי העם שככה לו״.
2.ביום העצמאות ה76 התפרסם ב׳ישראל היום׳ כך: ״החרדים מחוברים יותר לימי העצמאות והזיכרון, לשאלה באיזה באיזו מידה את/ה מרגיש/ה את עצמך חלק ממדינת ישראל, מבעיותיה ומהצלחותיה? אנחנו רואים עליה של 21% במגזר החרדי לעומת שנה שעברה״. מרגש.
3.עוד כותרת מאתר חרדי.
״לא רק בפוניבז': עוד ישיבה מניפה את דגל המדינה- יום העצמאות ה 76 למדינת ישראל, גם בישיבת בית מתתיהו שבגבעת רוקח בבני ברק מניפים מידי שנה את דגל המדינה מעל בנין הישיבה״. לא הוספתי מילה.
4.המגמה הזו היא עוצמתית. ובעיקר אמיתית. רק אל תפריעו לה בידיים גסות. לא בנאומי פוליטיקאים ולא בנאומי גנרלים.
אל תדחפו ילד זוחל להתחיל ללכת. זה חוסר אחריות מוחלט. בלי פזיזות ובלי דחיקה עצבנית. ובלי מילים יפות ומכובסות.
לחיים יש קצב משל עצמם.
5..לצד התנועה השקטה והבטוחה הזו ישנו מיעוט מריר שיש לו ייצוג נרחב במוקדי עיצוב התודעה העושה רעש גדול חסר כל פרופורציה. כמו מטבע קטן בחבית גדולה.
זהו רעש מזיק אמנם בהווה, אך חסר כל משמעות במושגים של נצח.
6.אמש לצד טקס הדלקת המשואות התקיים טקס אלטרנטיבי של כיבוי משואות. אמיתי לגמרי. (חפשו בגוגל)
אין יותר ממחיש מזה על שתי התנועות הקיימות בעם ישראל.
מצד אחד התמקדות בחיובי, בגבורה, באור ובנס (נס=דגל). ומצד שני התמקדות בשלילה, במרירות, בדיכאון ובשקיעה. נתפלל על אחינו אלה.
7.דמיינו מה היו אומרים יהודים בשואה, בגירוש ספרד, במרוקו, בפולין, ואיפה לא, לו היו שומעים על טקס כיבוי משואות במדינה החוגגת 76 שנה לעצמאותה.
הם לא היו מאמינים שבכלל יש מדינה ליהודים, קל וחומר שמישהו יעלה בדעתו לעשות כזה אירוע מטורלל. ולא משנה מהן הנסיבות.
אנו שמחים על עצם קיומה של המדינה, זו הבשורה הגדולה. בלי תנאים. נקודה.
8.אפשר להוסיף רבות אבל כדאי לזכור דבר אחד: המניה הבטוחה ביותר להשקעה היא.. עם ישראל. לעיתים יש ירידות אמנם אבל בטווח הארוך היא תמיד מניבה פירות מתוקים.
תשאלו כל יועץ השקעות..
עם ישראל חי !
חג עצמאות שמח.