פוסט אופטימי מאוד.
(מתוך היוזר המצוין ״פרוגרסיביות במבחן״ בטוויטר, ההדגשות שלי).
כבר הרבה שנים שהפרוגרסיביות מנהלת מלחמת חורמה נגד הלאומיות.
בקהילות שנדבקו בוירוס הפרוגרסיבי, הנפת דגל המדינה שלך יגרום לאנשים להסתכל עליך מיד בתור “חשוד בנאציזם”.
זה נשמע מוזר, אבל פרוגרסיבים עשו פתולוגיזציה לרצון הטבעי של בני אדם לתעדף את בני הקבוצה שלהם, השבט שלהם – ולרצון להיות גאים בו ולשמור עליו. פטריוטיות עבורם היא מחלה של הנפש שדורשת טיפול.
ההגיון שלהם עובד בערך ככה: “הנפת דגל היא אקט שמקדש את ההפרדה המלאכותית בינך לבין אנשים אחרים, מה שאומר שאתה לא מקבל אותם. את מי אתה לא מקבל? את מי שההפרדה המלאכותית הזו נועדה להשאיר בחוץ: אנשים שלא נראים כמוך – מוסלמים, ערבים, שחורים, אינדיאנים… לכן הנפת הדגל מרמזת על שבטיות, פרימיטיביות, ועליונות (ומן הסתם אדם כזה גם מאמין גם בעליונות הגזע שלו).
אדם כזה הוא ככל הנראה פרימיטיבי וככל הנראה גם יכול להיות מושפע בקלות מהאידאולוגיה הנאצית – אם לא כבר עכשיו נאצי על מלא”.
כמובן שזו פתולוגיה רק אם האדם הוא לבן, שכן לפי הפרוגרסיבים הלבנים הם אנשים רעים שעשו דברים רעים ולדעתם כל אדם לבן עם שכל מבין שאין לו במה להתגאות.
מיעוטים, או קבוצות אחרות שהפרוגרסיבים אוהבים, רשאים להתגאות בשבט ובמדינה שלהם, ורשאים לרצות להיות עם הקבוצה שלהם כמה שהם רוצים.
כן, זו צורת חשיבה קצת קשה לעיכול לאנשים שלא מורגלים בה.
מה שיותר מזעזע הוא שזו התפיסה השלטת במחוזות ההשכלה הגבוהה האליטיסטית בארץ ובעולם – באוניברסיטאות היוקרה ובמוסדות העילית – כבר הרבה מאד זמן.
זה היה תהליך איטי והדרגתי וכחברה התרגלנו לעובדה שתפיסות כאלה נמצאות סביבנו, גם אם זה היה נראה לנו שולי ו”קיצוני”.
אם למדנו באוניברסיטה זה אולי אפילו מרגיש לנו מוכר ונורמלי.
במאי 2022 פרופ׳ ענת מטר מאוניברסיטת תל-אביב פרסמה פוסט בפייסבוק שבו היא קוראת לתליית הדגלים הישראלים לקראת יום העצמאות בספריית הקמפוס ״מחלה״.
הדבר עורר הדים בציבור ובתקשורת והיא זכתה לביקורת רבה.
אבל הכלבים נבחו והשיירה עברה – היא שמרה על עבודתה, והאוניברסיטה התנערה מאחריות ולא הביעה עניין.
אבל ישראל לא תהיה שבדיה, או אנגליה, או ארה”ב – בינתים.
קצת יותר משנה לאחר מכן, ב-7.11.23, במלאת 30 יום לטבח ה-7.10 ולפרוץ מלחמת ״חרבות ברזל״ מנהל התיכון עירוני ד׳ בתל אביב, מר אורי לס אמר להורים לתלמידים שהגיעו עטופים בדגל ישראל כי ״התעטפות בדגל יכולה להיחשב בעיני חלק מהאנשים מסר לאומני ופוגעני״.
הוא טען ש״ישנם ילדים שהמעשה הפריע להם״. המנהל הזמין את התלמידים לשיחה כשהוא עצמו (ולא המתלוננים) ממלא את תפקיד הצד השני ומסביר להם למה זה לא בסדר.
(בהערת צד אומר שיש לפרוגרסיבים היסטוריה של “לזמן לבירור” אנשים בשם “תלונות אנונימיות” ולהטיח האשמות על פגיעה למרות שאיש לא באמת נפגע).
אבל הפעם זה לא עבר בשקט. מאז הטבח של 7.10 הזהות הלאומית היהודית התעוררה, וניערה מעצמה את הפרוגרסיביות.
נראה שישראלים לא מוכנים לקבל כאלה דברים יותר בשתיקה.
כל הארץ שמעה על המקרה.
תלמידים התארגנו לבוא עטופים בדגלים בתור מחאה.
משרד החינוך נכנס לאירוע ופתח בבדיקה. אם לפני שנה היה קל לדמיין מקרה של עוד פרופסורית מתנגדת לדגלי ישראל, מעין “ענת מטר 2” (ואכן היו מקרים כאלה מאז), באופן אישי אני מתקשה לדמיין היום “אורי לס 2” אחרי תגובת הנגד שהוא קיבל.
כן ירבו. לפחות בסיבוב הזה ניצחנו.