א.
למי כדאי להקשיב? (רמז: לא למרירים)
הכלל הראשון בהיגיינה תודעתית הוא לדעת למי לא להקשיב.
לא כדאי להקשיב לקולות המרירים ולאלו שממהרים לחגוג באופן אוטומטי כל אירוע בינלאומי כנגד נתניהו.
השמחה לאיד נובעת מרצון ציני לנצל את ההסכם כדי להרוויח הון פוליטי על גבה של המדינה. "הנה אמרנו לכם שהוא חלש" כך הם אומרים, וכך כחגבים, מחלישים את רוח האומה כולה ואת הישגיה עד כה.
עבורם, המשבר אינו אתגר לאומי שיש להתמודד עימו אלא כלי ניגוח בלבד.
למרות שישראל אינה צד בהסכם, מי שלא ידע להוקיר בעבר הצלחות, לא ראוי להקשיב לו בהווה.
אז למי כן כדאי להקשיב? למי שמאוזן לאורך זמן בדיווחיו ומתרכז בעובדות ובפרשנות יבשה.
ישראל לא יכולה לקבל קבלנות משנה על ביטחונה מאף מדינה, ידידותית ככל שתהיה
ב.
שיעור בריאליזם פוליטי
הציפייה ממי שעומד בראש המעצמה החזקה בתבל הייתה להוביל את העולם החופשי במלחמה בלתי מתפשרת נגד הרוע לאחר שנות רפיסות ארוכות.
ההסכם הזה מנפץ את האשליה: המנהיגות האמריקאית כנראה נסוגה.
טראמפ עשה דברים חשובים למען מדינת ישראל ועל כך מגיעה לו תודה. ועדיין, ההסכם הנוכחי הוא תזכורת חשובה לחוק היסודי של היחסים הבינלאומיים: בזירה הגלובלית, האינטרסים תמיד גוברים על רגשות.
הוואקום המנהיגותי בשדה המאבק מול הרשע נותר פרוץ.
ישראל לא יכולה לקבל קבלנות משנה על ביטחונה מאף מדינה, ידידותית ככל שתהיה.
ג.
את ההובלה הזו מוטל על עם ישראל לעשות
מסתבר שאיננו יכולים לברוח מתפקידנו — את הובלת המערכה העולמית מול הרוע – הובלה רעיונית, מוסרית ומעשית – מוטל כעת על עם ישראל לעשות.
זוהי אינה רק בחירה פוליטית אלא חובה מוסרית וקיומית שאין דרך להתחמק ממנה, ושום דבר לא יטשטש את האמת היסודית הזו. במקום שבו המערב מגלה חולשה ורפיון, תפקידנו ההיסטורי הוא להיות המצפן המוסרי והריאליסטי שמסרב לעצום עיניים, ומראה לעולם כולו כיצד מתמודדים עם הרע ומכריעים אותו.
ד.
המאבק שמעבר לחומר
מאחורי המלחמה הפיזית, מלחמה היא בראש ובראשונה מאבק בין אידיאות ובין ערכים.
מדובר בהתנגשות בין תפיסת עולם המקדשת את החיים, החירות והמוסר, לבין תפיסה חשוכה המקדשת את המוות, השעבוד וההרס.
המלחמה היא הביטוי העמוק ביותר לרוחה של אומה, ולרוחם של מנהיגים. כלי הנשק הם רק האמצעי, אך הרוח המניעה אותם היא המכריעה. מנהיגות חלשה, השבויה באשליות של שקט זמני, מחלישה את רוח האומה; מנגד, מנהיגות בעלת חזון ובהירות מוסרית מסוגלת לעורר את כוחות המעמקים של העם. והאחד מזין את השני בקשר דו-סטרי.
המערכה הזו היא מאבק רוחני פנימי עמוק המצריך מאיתנו חוסן וחירות מחשבתית. החוסן לעמוד מול לחצים בינלאומיים נובע מהחירות הפנימית לדעת מי אנחנו ועל מה אנחנו נלחמים ואף לאלו כוחות אנו נדרשים.
ה.
משהו התבלבל במושג המלחמה
הנכונות של העולם המערבי לחתום על הסכמים שמנציחים את כוחו של האויב חושפת שבר תפיסתי עמוק. משהו התבלבל לחלוטין בהבנה שלו מהי מלחמה ומהי תכליתה.
במלחמה מכריעים וכופים את רצוננו על האויב. נקודה.
המטרה של עימות צבאי היא לשבור את רוחו של האויב ולהשמיד את יכולותיו כדי שלא יוכל לאיים עלינו עוד.
כל ניסיון להחליף את ההכרעה הברורה הזו בהסדרים דיפלומטיים רק דוחה את ההכרעה. את הרע צריך להשמיד, ושום דבר לא השתנה בהנחת היסוד הזו.
במלחמה מכריעים וכופים את רצוננו על האויב. נקודה
ו.
בלי תזזיתיות
המציאות האסטרטגית היא רכבת הרים, ודווקא ברגעים כאלה נדרש חוסן נפשי מאוזן ומערכתי.
ראוי לסגל קור רוח: לשמור על דופק נמוך בעליות, ולא להיכנס לפאניקה בירידות. כשיש הישגים – לא להסתחרר מאופוריה, וכשיש מורדות, משברים או הסכמים רעים של בעלות בריתנו – לא לאבד עשתונות.
בזירה הבינלאומית הקשוחה שורדים רק בעלי העצבים מברזל. את המערכה על עתידנו – ועל עתידו המוסרי של העולם – אנחנו נכריע, זוהי שליחותנו.
בסופו של דבר, המבחן הגדול שלנו אינו נמדד בהסכמים שנחתמים מעל ראשנו, אלא בשינוי התודעתי שנעבור אנחנו בתוכנו.
אם מהמלחמה הזאת נצא יותר בהירי מחשבה להמשיך את שבירת מחסום הפחד – והיה זה שכרנו.
ז. לסיום.
מספרים שגם תפילה עוזרת. מאוד. לאיזון נפשי, לחיבור אל הנצח ולמעט ענווה.
״לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה״.