השתקה, הדרה, אלימות וסתימת פיות קיימים בכל המערכות הציבוריות: בצבא, במשפט, בתקשורת, בעולם הרפואי, באקדמיה ועוד.
כולנו כבר מכירים את זה ויודעים ש'מומחיות מקצועית' מעורבבת פעמים רבות עם תפיסות עולם פוליטיות.
זהו שפל נוראי היות ואדם ראוי לטיפול ויחס בלי קשר לאמונותיו או תפיסותיו הערכיות.
אבוי לנו אם נבחר באיש טיפול השייך למחנה שלנו מחשש שמא לא נקבל טיפול הולם.
כך קרה כשרופאים השביתו את מערכת הרפואה כי 'הרפורמה תפגע בדמוקרטיה', לדבריהם.
עד כאן הקדמת מערכת. להלן מאמרה של מרים רייס.
מתרגמים את הרעיונות למעשים – ארגון העו״ס הלאומי
כל עובד בשירות הציבורי מחויב לשלם דמי חבר ל"הסתדרות". ברירת המחדל הנפוצה והמוכרת לכולנו היא "ההסתדרות הכללית" בראשות ארנון בר דוד.
רבים מאיתנו משלמים לו 0.9% מהמשכורת, והוא מקדם מהלכים פוליטיים ומשתמש ביכולת שלו להשבית את המשק, כדי להכריע ולהכניע את הממשלה בסוגיות פוליטיות.
בתוך ההסתדרות הכללית יש "איגוד עובדים סוציאליים", שגם הם בחרו לקדם אג'נדות פוליטיות קיצוניות, בניגוד לרצון החברים המשלמים (ובעל כורחם).
הבנו, שכמו במערכת יחסים זוגית, כשיש צד אחד שמתפרע – הבקשה הפנימית שלו היא שבן הזוג יפתח עוצמה פנימית, ישים גבול ויאמר אמת
קבוצת עובדים סוציאליים פשוטים, מהשטח, שנפגשו דרך קבוצת וואטס-אפ ארצית, החליטה לעשות מעשה ולעורר מחאה והתנגדות אל מול הפוליטיזציה של האיגוד וההסתדרות הכללית.
כחלק מפעולות המחאה נחשף כי יו"ר האיגוד מלווה על ידי 'הקרן לישראל חדשה' במהלך מתואם ומחושב כדי להפוך את ארגוני העובדים לכלי פוליטי-כוחני.
המחאה הכתה גלים אך לא עצרה את הסחף, ולכן הוחלט להקים ארגון עובדים חדש לעובדים הסוציאליים, ב"הסתדרות הלאומית".
העו"סים כבר לא חייבים לממן את הפוליטיזציה וההשבתה הפוליטית של ארנון בר דוד ואיגוד העו"ס.
הם יכולים לעבור להסתדרות הלאומית ולקבל את כל הזכויות והתנאים.
מהתהליך למדנו מספר היבטים חשובים:
א. לפתח עוצמה פנימית: בתחילת הדרך ביקשנו הידברות והקשבה, ונענינו בזלזול וביחס פוגעני ואלים מילולית.
הבנו, שכמו במערכת יחסים זוגית, כשיש צד אחד שמתפרע – הבקשה הפנימית שלו היא שבן הזוג יפתח עוצמה פנימית, ישים גבול ויאמר אמת. כי רק כך אפשר לקיים אחדות אמיתית. אי אפשר להמשיך "להכיל" ולקבל את האנרכיה בארגון המקצועי, אלא צריך לעשות מעשה שינכיח עמדה אחרת במרחב, בעוצמה ובלי להתחנן למקום. רק כך אפשר למתן התנהלות פוליטית ולייצר שיח אמיתי.
ב. אתיקה ומוסר: הארגונים המקצועיים יוצרים "קוד אתי" מקצועי, ומקיימים "ועדת משמעת" למי שעובר על הקוד האתי. הם מייצרים את השיח הציבורי בנוגע למוסריות מקצועית.
הם משתמשים בקוד האתי כדי לקבע בתודעה את האג'נדה ה"נכונה" כעמדה מקצועית בלעדית ואף מאיימים על מי שחושב אחרת, בפניה לוועדת אתיקה בשאלת כשירותו המקצועית.
איגוד העו"ס מחזיק בידיו את הוועדה להכרה בהשתלמויות, וכך שולט בתכנים המקצועיים ומטמיע אג'נדות קיצוניות.
אי אפשר להשאיר את האתיקה והחינוך המקצועי בידיים פוליטיות.
ג. השפעה של "העמדה המקצועית" על כלל הציבור:
ארגוני עובדים שהפכו לפוליטיים מוציאים ניירות עמדה ומביעים בתקשורת עמדות פוליטיות במסווה "מקצועי" וניטראלי וכך משפיעים על התודעה של כולנו.
לדוגמא: "לא יהיה שיקום עד שאחרון החטופים ישתחרר".
זוהי אמירה שמתקבעת בתודעתנו על ידי אנשי מקצועות בריאות הנפש, אמירה שמטרתה פוליטית, והיא אינה מקצועית כלל וכלל.
לצד הכאב העמוק והחרדה, שילוו אותנו גם אחרי שכל החטופים ישובו בעז"ה, יש גם יכולת הסתגלות ומנגנוני הגנה בריאים שמאפשרים שיקום גם בתנאים קשים.
ואף יתרה מזו – תיתכן "צמיחה פוסט-טראומתית". התפתחות עמוקה של האישיות דווקא מתוך הטראומה ולצד התסמינים של הטראומה. אפשר לחוות אושר גדול יחד עם כאב עצום.
אנשי המקצוע יודעים שהתודעה משפיעה על מידת הצמיחה הפוסט-טראומתית.
אם אתה יודע שאפשר לצמוח – יש לך סיכוי טוב יותר להגיע לצמיחה פוסט-טראומתית.
האם אנחנו יכולים להמשיך לעמוד מנגד ולחכות שההתנהלות הפוליטית שלהם תעבור מעצמה? או שיש לנו אחריות מקצועית ליצור ארגון מקצועי ללא יומרות פוליטיות?
אז למה הם ממשיכים להגיד שלא נצליח להשתקם?
כי זו אמירה עם מטרה פוליטית.
האם אנחנו יכולים להמשיך לעמוד מנגד ולחכות שההתנהלות הפוליטית שלהם תעבור מעצמה? או שיש לנו אחריות מקצועית ליצור ארגון מקצועי ללא יומרות פוליטיות?
ארגון שיאמר אמת מקצועית ולא אג'נדה פוליטית.
כל עובדי המגזר הציבורי, שמשלמים כעת להסתדרות הכללית, יכולים לבחור בחירות מוחלטת פשוט לעבור להסתדרות הלאומית ולקבל את כל התנאים והשירות להם הם זקוקים מארגון עובדים.
לעיתים עבדות או חירות היא עניין של בחירה בלבד.
קראו את המכתב של 'פורום פסיכולוגיה ללא פוליטיקה' אל ראש הממשלה בנושא – לחצו כאן לקריאה
