עשר הערות:
שימו לב לדברים הבאים:
א. "בקיץ 1976 עדיין ליקקנו את הפצעים. אימפריות גדולות נפלו כשעמיהן איבדו את ביטחונם, וכך קרה גם למדינות ולחברות עסקיות גדולות… אם ישראל תיכנע, היא תיראה מיד סמרטוטית, כושר ההרתעה שלה יספוג פגיעה חמורה. ואכן היה לי ברור שאם ניאלץ לשחרר מחבלים נרגיש חלשים, ומה שחמור יותר – נהיה חלשים. במצב חריג כל כך ידעתי שאין ברירה, חייבים לפעול. כשנאמר לי שאין דרך לאפשר חילוץ בתנאים כאלה, החלטתי לפעול על פי עצתו של מורה הדרך שלי, בן גוריון – "כשמומחה אומר שאי אפשר, כדאי לחפש מומחה אחר".
ככה דיבר פעם נציג השמאל הציוני לפני שאיבד את בסיס האם, וכך מדברים כיום נבחרי ציבור מהימין המואשמים ברצח, לא פחות.
ב. הטלת האחריות על הירצחם של החטופים, על ידי אנשי תקשורת ופוליטיקאים, על ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו היא מעשה שפל ובזוי. זוהי הנדסת תודעה מהזן הנמוך ביותר. היא מעידה על אובדן דרך מוחלט, חציית כל קו אדום מוסרי ושנאה כלפי אדם המייצג תפיסה לאומית, יותר מאשר שנאת החמאס וסינוואר יימח שמו. כך מתירים את דמו של ראש ממשלת ישראל. אף אחד לא יוכל לומר שהכתובת לא הייתה כתובה על הקיר. ראו הוזהרתם!
ג. ״איך אפשר להעדיף את ציר פילדלפי על חיי חטופים?״ כך יש הטוענים. זוהי מניפולציה מכוערת ושקר זדוני.
פירוק עולם המלחמה לעיסוק בפרטים ואובדן מבט כללי לא מאפשרים לראות בציר פילדלפי צינור חמצן של מפלצת שאת מעלליה כבר חווינו. ולא! איננו מאמינים ל׳מומחים’ האומרים: ״נדע להתמודד עם זה״.
אפשר וראוי להתווכח על מדיניות ציבורית, תהא אשר תהא, ואפילו בחריפות. אך מהרגע שראש ממשלת ישראל מואשם בהפקרה ורצח, על כל איש ישר להתקומם ולמחות
ד. הטלת דופי בשיקוליה של ממשלת ישראל ובראש הממשלה, במקום דיון כן וענייני היא עוד לבנה זדונית ומתמשכת של קעקוע הלגיטימציה של ממשלה לאומית לקבוע מדיניות לאומית. מדיניות העוסקת בביטחון, בחינוך, במשפט ואפילו בטקסים.
שום פשרה אין לעשות עם מחרבי הממלכתיות האלה. חיינו הלאומיים תלויים בכך.
ה. אפשר וראוי להתווכח על מדיניות ציבורית, תהא אשר תהא, ואפילו בחריפות. אך מהרגע שראש ממשלת ישראל מואשם בהפקרה ורצח, על כל איש ישר להתקומם ולמחות.
ומי שישתוק ויפקיר את ראש הממשלה לעמוד לבדו במאבק הזה, ההיסטוריה תשפוט אותו כחסר עמוד שדרה.
ימים יגידו.
ו. הקריאות בשמאל הרדיקלי להבעיר את המדינה בעת הזאת, משחקות לידיים של אויבינו האכזריים ומעידות על ניהול מאבק בידיים שאינן נקיות, על גביהן של משפחות חטופים בשעתן הקשה ביותר. לתפוס טרמפ על מנת להפיל ממשלה, זוהי שפלות שאין לתאר.
ז. בעת הזאת לדון באופן ענייני על מדיניות כזו או אחרת, זהו מעשה תלוש מהמציאות. כל שיקול שיוצג ברהיטות, תוך למידה מניסיון העבר, הינו חסר כל ערך.
כאמור, אין זו הסוגייה כלל. אך פטור בלא כלום אי אפשר – 'המומחים' טעו פעם אחר פעם והגיע הזמן להעמיד אותם במקומם ולהפסיק להעניק להם יוקרה וחשיבות. הם לא ראויים לכך.
ממשלה לאומית מנסה בכל כוחה להחזיר את ההיגיון והאחריות למרכז השיח. לעמוד על עקרונות לאומיים ברורים בנחישות, למניעת חזרתה של ישות נאצית ומפלצתית על סף בתינו, ולעמידה נחושה זו יתכן ויהיו מחירים כואבים. מחירה של חירות לאומית יכול להיות כואב מאוד. אך לא נוותר עליה במחיר של שקט מדומה וזמני.
בעת הזאת נזקוף קומתנו וניישר גבינו. נכאב את כאבו של כל פרט אך נזכור את החשבון הכולל. שילמנו שכר לימוד יקר וכואב עבור השיעור הזה ולא ניסוג אחור, עבור הדורות הבאים
ח. המאבק הפנימי בו אנו נמצאים מבליט באופן חד מאוד את קיומם של שני מחנות חסרי כל פרופורציה.
מצד אחד רוב העם השומר על שפיות ואחריות לאומית באצילות מרשימה, מנופף בדגל ישראל בגאון ונלחם בנחישות תוך הקרבה ותשלום מחיר כואב מתוך ראייה לאומית. ומנגד, מחנה קטן וקיצוני המוכן 'להבעיר את המדינה' כדבריו, ובלבד שמאווייו יתגשמו.
וככל שהמחנה הזה הולך וקטן, הוא הופך קיצוני יותר והמיקרופונים שלו הופכים עוצמתיים וזדוניים יותר.
ככה עובד השקר. כשאין מקום לאמת, מתחילים לצעוק בהחרשת אוזניים. זכרו תמיד, אין שום פרופורציות בין המחנות הללו.
ט. בעת הזאת נזקוף קומתנו וניישר גבינו. נכאב את כאבו של כל פרט אך נזכור את החשבון הכולל. שילמנו שכר לימוד יקר וכואב עבור השיעור הזה ולא ניסוג אחור, עבור הדורות הבאים.
י. ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, כבן להיסטוריון שאב כוחות מעמידתם האיתנה של מנהיגי האומה לאורך ההיסטוריה ועמוד בגבורה. מי כמוך יודע שבטווח הקצר המחיר קשה וארסי אך בטווח הארוך תיזכר לעד כמנהיג שהחזיר את עם ישראל לפסים הנכונים.
העם חזק וההיסטוריה תשפוט!