מילת המפתח היא: ההקשר.
בימינו אין קמפיין מבודד-הקשר, נקודתי. בסוגיות הציבוריות אין דבר כזה ״בעיה נקודתית״.
בואו נקפוץ לרגע ישר למסקנת המאמר: זו לא ״סערת מירי רגב״ ולא ״סערת הטקס״ ולא "חוסר רגישות", אלא זו ״סערת האנשים שרוצים להפיל את הממשלה כל פעם בתירוץ אחר״.
זו לא ״סערת מירי רגב״ ולא ״סערת הטקס״ ולא "חוסר רגישות", אלא זו ״סערת האנשים שרוצים להפיל את הממשלה כל פעם בתירוץ אחר״.
נעשה סדר:
א. מרוב קמפיינים וסערות תקשורתיות, רבים מתקשים 'להחזיק ראש'.
ביטול הטקסים הממלכתיים כבר החל בקמפיין של יום הזיכרון ויום העצמאות. כבר אז טענו בשמאל שזה לא לגיטימי ששרים וחברי כנסת ינאמו בימים הללו, כי הם "לא לגיטימיים״. השמאל מחליט מי לגיטימי, מי ראוי ומי ״שנוי במחלוקת״.
כשהשמאל בשלטון, כל פעולה שלו היא ׳נשמת אפה של הדמוקרטיה׳, וכל מי שמבקר אותו הוא ׳מכונת רעל׳ (בכלל, ביקורת של ימני זה תמיד מכונת רעל).
התקשורת ומובילי דעת הקהל תמיד יסבירו לנו מי לגיטימי ומי לא לגיטימי.
הממשלה הזו אינה לגיטימית לדעתם, וכל מה שהיא תעשה – הם יסבירו לנו כמה זה רע ומפלג ופוגע במשפחות החטופים, במשפחות השכולות, בביטחון, בכלכלה וגם תורם למשבר האקלים (אמיתי לגמרי). המטרה סומנה, ועכשיו זורקים את החיצים.
ב. את השרה מירי רגב (היא שרה, היא לא מירי ולא רגב) אפשר לחבב ואפשר פחות.
אך מהרגע שהיא נבחרת ציבור, כך יש להתייחס אליה. אם אנחנו לא נכבד את השלטון הנבחר יהיה כאן כאוס מוחלט. אפשר וצריך לבקר אותה כמובן, אך אסור להפוך אותה ללא לגיטימית בזדון מכוער.
לא סתם אמרו חז״ל ש'אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו'. זה בדיוק מה שמנסים לעשות. כדי להפוך את השלטון ללא לגיטימי צריך להפוך את כל מי שמכהן בו לאדם רע ומושחת, להוציא משפטים שלו מהקשרם ולהפוך אותו ל׳פרסונה נון גרטה׳. וזה עובד להם.
קרובי משפחתי מהשמאל בטוחים שנתניהו הוא השטן עלי אדמות, שבן גביר רוצה להבעיר את המדינה ושמירי רגב היא מפלצת. כל אלו נתפסים לעיתים כאויב יותר קיומי מהחמאס.
ג. לשרה מירי רגב יש חסרונות. ממש הפתעה. אבל לתאר אותה כטיפשה כפי שמנסים לצייר אותה, זוהי רשעות. הציבור יחליט מי יותר חכם ומי יותר טיפש. היא, או יאיר גולן, רם בן ברק או יאיר לפיד.
רק זכרו כי לאנשי שמאל יש מכונת יחסי ציבור, הדואגת ל״מייק אפ״ ולהסתרת כל חסרונותיהם, ואילו השרה מירי רגב ״זוכה״ לתקשורת שתדאג להבליט כל חיסרון שלה ותהפוך אותה לקריקטורה מגוחכת.
ד. הקמפיין המרושע הזה חודר גם לימנים טהרנים ולציבור דתי לאומי, הנופל בפח ורואה בממשלה אוסף של ״חדלי אישים״. למה? הם הרי לא!
מתי קיבלה פה ממשלת ימין מנדט מוסרי לקידום מדיניותה? התקשורת ושאר מעצבי התודעה יעשו כרצונם לכל מועמד ימני שיבקש לקדם מדיניות שעל פיה נבחר; אלא אם כן יחליף את עורו, ואז יקבל ליטוף חם ואוהב מהתקשורת (רובי ריבלין, איילת שקד, מתן כהנא ונפתלי בנט יוכיחו).
הציבור הדתי לאומי גדל על ערך הממלכתיות. הוא התחנך על כך שחייבים לכבד את נבחרי הציבור, אבל השמאל (לא רק הוא) הצליח לסדוק זאת.
ממלכתיות היא ערך עצום שערכו הושחת לגמרי, והנושא דורש העמקה רבה.
מתוך תפיסה אחראית, אך מאוד לא מאוזנת ורחוקה מדיוק, מלמדים בישיבות הציוניות שאסור לבזות את ראש הממשלה ואת הקואליציה. אך יוצא כאילו שזה רק כשמדובר בנבחר ציבור מהשמאל…
הדוגמה המובהקת לכך בתנ״ך היא ביחס לאחאב, שהיה מלך רשע, ולמרות זאת אליהו הנביא רץ לפני מרכבתו.
אבל קמפיין השמאל פעל את פעולתו: ממלכתיות היא רק כשהשמאל בשלטון; והימין – חדלי אישים. מחפיר.
אני קורא לתפיסה הזו ״אחאביזם״. הניסיון לכבד רק את היריב האידיאולוגי, את אחאב.
אבל אם מדובר באדם מסורתי או באיש ימין – כלפיו אין יחס של כבוד, ואפשר להצטרף לקמפיין ״הכה בימני״.
המצטרפים לחגיגה המכוערת הזו לא מבזים רק את נבחר הציבור הספציפי, אלא את הממלכה עצמה. ויותר חמור, הם הופכים בכך ל'אידיוטים שימושיים' בקמפיין הכאוס. בושה!
המצטרפים לחגיגה המכוערת הזו לא מבזים רק את נבחר הציבור הספציפי, אלא את הממלכה עצמה.
ה. היחס לאנושיותם של נבחרי הציבור מידרדר. ולא, אין פה שום סימטריה בין ימין לשמאל. מופע השפל של זריקת עגבניות על תמונת הממשלה היה אחד השיאים. בתמונה, אגב, היו גם סמלי שלטון ולכן זו עבירה על החוק, אבל השמאל הוא כידוע מעל החוק.
ומיזמי 'אחדות' המשופעים במשאבים – שותקים. שתיקה רועמת ומכוערת.
דמיינו מה היה קורה, אילו היה מיצג כזה עם תמונת שופטי בג״ץ למשל.
משליכי העגבניות היו מושלכים לכלא, והתקשורת הייתה דורשת מכל חבר כנסת לגנות את האירוע. הנושא לא היה יורד מסדר היום עד שכולם היו מתנצלים. ורבנים מסוימים היו מסבירים שעל שנאת חינם כזו בדיוק חרב המקדש ושולפים את הציטוטים הרגילים.
ו. תסלחו לי, אבל הפלגנים האמיתיים הם כל מי שמשתף פעולה עם הטקס האלטרנטיבי.
הם מפרקים את הממלכתיות. אומנם זה לא ימנע מהם, אם וכאשר תקום כאן ממשלת מרכז-שמאל, לדרוש מהעם לכבד את הטקס הממלכתי; אבל מרגע שהממלכתיות נפרמה יהיה כבר מאוד קשה לתקן אותה.
אם יתקיים בסוף טקס זיכרון ממלכתי, ולא יבוטל בגלל קמפיין השנאה, גם אני אצפה בו, כמו איריס חיים הגדולה. לא כי אני אוהב טקסים, אלא כדי לכבד את המדינה.
ומשפט אחרון לסיום: אם הממשלה היום הייתה מהשמאל הייתי טוען בדיוק את אותן טענות, הייתי מבקר אותם אך לא מבטל את אנושיותם, וכמובן לא עושה טקסים אלטרנטיביים.