1.במדינת ישראל (ובמערב בכלל) מתחולל מאבק תרבותי ענק שמתבטא בכל המרחב הציבורי.
האם תהיה זאת מדינת לאום יהודית או מדינת כל אזרחיה.
כל השאר הערות שוליים בלבד.
2.באופן כללי, בצד אחד נמצא ׳המחנה הלאומי׳ שהינו רוב העם, המורכב מדתיים לאומיים, מסורתיים, חילונים לאומיים וחרדים.
ובצד שני אחינו משמאל שקצת איבדו את זהותם היהודית וניזונים מעולמות תוכן גלובאליים. פרוגרסיביים מאוד.
3.רוב עצום בעם מעוניין בהכרעת האויב לפני כל דבר אחר.
רוב העם מעוניין בעצמאות וחרות לאומיים ואי כניעה לממשל ביידן ומדינות ארופה גם אם נשלם על כך מחיר מדיני כואב.
4.לפרוש מממשלה לאומית העת מלחמה המקדמת ניצחון מוחלט על האויב פירושו בחירה מודעת בעולם פרוגרסיבי הרואה בשחרור חטופים את חזות הכל אפילו עצירת המלחמה.
זה נאמר מפורשות.
5.את מי זה משרת ? קודם את ממשל ביידן הפרוגרסיבי שמעוניין שלא ״יציקו״ לו עם שאיפות לאומיות צרות.
ממשל המקדם מדינה פלסטינית באגרסיביות וכניעה לכל מה שגלובאלי על חשבון צורך לאומי פרטיקולרי.
6.וזה משרת אף את הפגנות קפלן חסרות האחריות בעת מלחמה.שגם הן מורכבות מאותו תדר תרבותי פרוגרסיבי של ממשל ביידן.
פרישה מממשלה לאומית משדרת מסר גלוי לקפלניסטים שצריך לשרוף את המדינה עד שממשלה לאומית תפורק וילכו לבחירות.
7.את המסרים הללו אי אפשר לומר בגלוי. לכן צריך להשתמש במכבסת מילים מתוחכמת.
פתאום גיוס חרדים הופך להיות צורך לאומי.
רבותיי, הכל ציני, ערמומי ובונה על כך שדתיים מאוד מסוימים יאכלו את הלוקש הזה.
סוגיות עומק לאומיות הקשורות בתרבות סדורה כמו התפיסה החרדית לא פותרים באבחת חרב.
זו מניפולציה אחת גדולה והיא בנויה על כך שזרמים כלשהם בציונות הדתית ישתפו פעולה עם כך.
8.הדבר האחרון שמדינת ישראל צריכה זה וועדת חקירה ממלכתית ששופט יעמוד בראשה והוא זה שגם יקבע את חבריה על פי חוק. מערכת המשפט הינה צד פוליטי המקדם עולם ערכים מאוד מסוים שיש לדרוש ממנו תשובות נוקבות למחדלים לאומיים רבים בחיינו. וודאי לא ראוי שהיא זו שתקבע ותכריע בשאלות הקשורות למלחמה.
9.מעז ייצא מתוק. יתכן והגענו לרגע בו העם הולך ומתבגר, הולך ונדרש לבחור לעמוד על רגליו בגבורה, חרות ואומץ למרות כל הקשיים והמכשולים.
תהליך ההשתחררות מאליטה שאיבדה את דרכה ממשיך בכל הכוח. חייבים להישאר מרוכזים.
מכל אתגר עוד נצא מחוזקים יותר בע״ה.
