1. "אסור לחזור לשיח של ה7 באוקטובר"- בואו נעשה סדר במחשבות:
א. ב7 באוקטובר היה טבח שנהרגו בו יותר מ1200 איש ונחטפו יותר מ200 איש. הסיבה לדבר הזה הוא קונספציה פרוגרסיבית במערכת הביטחון מול החמאס.
אין לזה שום קשר לסגנון השיח. השמאל מנסה ליצור כאן נרטיב שהטבח הנוראי שהחמאס עשה פחות רלוונטי, ומה שמעניין זה סגנון השיח, שאסור לחזור אליו.
ב. מותר לדבר בשיח שלפני ה7 באוקטובר. אם יש אנשים שמעודדים סרבנות או מאיימים לשרוף את המדינה, צריך לומר להם שהם פושעים, וגם להכניס אותם לכלא. אם כבר- אסור לחזור למעשי הסרבנות והאנרכיה שלפני ה7 באוקטובר.
2. "כולם אשמים וכולם צריכים לתקן" – לא נכון! רק מי שפשע צריך לתקן. בוודאי זה תמיד טוב שאדם יתקן את מעשיו ויחשוב איך להשתפר. אבל מי שקרא לסרבנות אשם וצריך לתקן, ומי שמחה במי שקרא לסרבנות- לא אשם. אם כבר מי שאשם זה שר הביטחון והרמטכ"ל שלא הדיחו מי שקרא לסרבנות. למה מי שהיה בסדר צריך לחיות עם רגשות אשמה גם כשהשמאל הרדיקלי פושע?
3. "בחירות עכשיו"- כבר דיברנו על הפלגנות באמירה הזו. כל איש תקשורת צריך לשאול את המרואיין שמדקלם את הססמא הזו: "אם תקום אותה ממשלה, האם תכבד את החלטת הבוחר?" אם הוא מסרב לענות- יש לקרוא לזה "שלטון השמאל עכשיו!". הנושא הוא לא בחירות, אלא חוסר הסכמה עם הדמוקרטיה וחוסר כבוד לבוחרים- עכשיו ולתמיד!
4. "מכונת הרעל"- מי שמשתמש בביטוי הזה, כדאי שיסתכל במראה, ובעיקר כדאי שיביט במחנה שלו.
אגב, עיקר הרעל הוא לא ברשתות, אלא באולפני הטלוויזיה, עם חליפות ועניבה. וגם בתוכניות שממומנות מכספי הציבור בתאגיד "כאן". הרעל גם מנוסח בביטויים כמו "אלימות המתנחלים", "טרור יהודי" ודה-מורליזציה בהחלשת צה"ל והלוחמים. אל תתרשמו מהסגנון אלא תקשיבו לתוכן הארסי.
5. ולסיום, מי שרק מבקר את הממשלה ונבחרי הציבור, ולא מבקר את מערכת המשפט, ראשי מערכת הביטחון, עיתונאים בתקשורת וראשי האקדמיה- תפסיקו לצרוך אותו, לא מעניינת אותו האמת אלא המשך שלטון השמאל.