א. לפעמים מרוב סערות ציבוריות אנשים שוכחים אירועים שקרו זה מכבר.
אז ברשותכם נעשה כאן תזכורת קצרה.
הרמטכ״ל החליט להדיח לוחמים שקראו ״שמע ישראל״ במסגד בעזה. הרמטכ״ל החליט להדיח את אל״מ נוחי מנדל בעקבות מותם של אנשי סיוע אזרחי בעזה. הרמטכ״ל (או מי מטעמו) החליט להדיח את חה״כ קרויזר ממילואים על הפצת תמונה סאטירית עם ספריי על 'לשכתו'.
ואת מי הרמטכ״ל לא הדיח?
שום סרבן שפגע בביטחון צה״ל בקריאה לא להתגייס למילואים, כולל ראש הסרבנים סא״ל במיל׳ רון שרף (שרק הושעה).
אף אלוף או מפקד אוגדה שהיה חלק מהמחדל בשמחת תורה.
הרמטכ״ל הוריד פאץ׳ של 'משיח' ללוחם, אבל לא עשה זאת למאות פאצ׳ים אחרים לא תקניים.
אלוף פיקוד הדרום הנחה להעניש לוחמים שריססו בספריי על בתים בעזה, אבל לא העניש אף קצין שהיה חלק ממחדל טבח שמחת תורה.
דובר צה״ל הוציא מכתב שקורא לערוץ 14 להתנצל על 'הסתה נגד כל צה״ל' בגלל סרטון סאטירי שהוציאו על הרמטכ״ל, אבל לא מוציא שום גינוי לכתב ערוץ 12 מוחמד מג׳אדלה שהמציא עלילת דם נגד צה״ל שהגיעה ל-10 מיליון צפיות!
הוא גם לא הוציא מכתב גינוי נגד עמוס שוקן, עורך עיתון ׳הארץ׳, שטען שצה״ל מבצע ׳נכבה׳ ושאנשי חמאס הם לוחמי חופש.
דובר צה״ל גם מוציא גינוי נגד בחור אנונימי שעשה סרטון שמבקר את הטייסים הסרבנים, אך אינו מוציא שום גינוי נגד הטייסים הסרבנים עצמם – שפגעו בבירור בביטחון המדינה. וכמובן, סרטון ערוך במזיד שהודלף מתוך צה״ל לתקשורת במטרה לפגוע בלוחמים, ועד רגע זה לא תוחקר.
ב. וכאן נשאלת השאלה: איך בכירי צה״ל מחליטים מה מוסרי ומה לא? על מה צריך להזדעק וכלפי מה להישאר אדיש?
ספריי על הקיר זה יותר חמור מפגיעה בביטחון?
״שמע ישראל״ במסגד זה יותר חמור מטייס שמצהיר שלא יתקוף באיראן?
סרטון סאטירי (אולי חסר טעם) על הרמטכ״ל זה פגיעה בכל צה״ל, אבל עלילות דם זה בסדר?
התשובה לשאלה נמצאת במושג ובהגדרה של ״קבוצת התייחסות״ – קְבוּצָה חֶבְרָתִית אוֹ מִקְצוֹעִית שֶׁאַמּוֹת הַמִּדָּה שֶׁלָּהּ וְהָעֲרָכִים הַמְּקֻבָּלִים עָלֶיהָ מְשַׁמְּשִׁים לְהַעֲרָכַת פָּעֳלוֹ וְהֶשֵּׂגָיו שֶׁל אָדָם.
אנשי אקדמיה, חלקם מ״המכון הישראלי לדמוקרטיה״ פונים לפצ״רית שתעצור את כיבוש צפון רצועת עזה
קבוצת התייחסות היא קבוצה שהפרט אינו בהכרח חלק ממנה, אבל היא משפיעה על ההתנהגות שלו משום שהוא רואה את עצמו כפוף לנורמה שלה. היא מעצבת עבורו את כל עולם הערכים.
לכן הרמטכ״ל ודובר צה״ל יכולים להזדעזע מפאצ׳ של 'משיח' או מביקורת נוקבת על טייסי חיל האוויר אבל לא יזדעזעו מקריאה המונית לסרבנות, כי לפי קבוצת ההתייחסות שלהם מאליטת השמאל, לא מדובר בסרבנות אלא ב'אי התנדבות קולקטיבית שמותרת לצרכי דמוקרטיה' ושאר מכבסות מילים פסאודו-אקדמיות.
מערכת המשפט, האקדמיה, התרבות והתקשורת משדרות על אותו גל תודעתי עם בכירי צה״ל. הם חולקים איתן אותו עולם ערכים. כך שהם קשורים בקשר גורדי שאי אפשר (כמעט) להתיר אותו, ולכן הם עסוקים בלהגן אחד על השני ולהסביר כל אירוע כצעד מוסרי ופיקודי.
האזרחים הפשוטים, שאינם כפופים למערכות האלו, לא מבינים איך ייתכן מוסר כה עקום. אבל למי שבתוך המערכות האלו הכל ברור – כך 'כולם' חושבים, בעדריות מסוכנת, וזו הנורמה.
פאצ׳ של משיח אסור ודגל להט״ב מותר. האחד מסוכן לדמוקרטיה והשני נאור ומתקדם.
המוסר היהודי לא יאיים על המוסר האקדמי-משפטי-תקשורתי. על כולם לדעת מי האדון ומי העבד
ג. לא במקרה האליטה בוחרת בסמלים כדי להעביר מסר לאזרחים: פאצ׳ של משיח, שמע ישראל, הדחת קצינים דתיים, גינוי לערוץ 14 והדחה של חבר כנסת מ״עוצמה יהודית״ משירות צבאי.
יש כאן הבעת עמדה נחרצת מי האליטה ומיהם הנתינים.
המוסר היהודי לא יאיים על המוסר האקדמי-משפטי-תקשורתי.
על כולם לדעת מי האדון ומי העבד.
כך גם עשו לעופר וינטר אחרי הדף הקרבי שבו הוזכר שם שמיים.
הם הבינו שצריך לעצור את זה ולעשות הכל כדי שהוא לא יגיע לפורום מטכ״ל. הוא מערער את יציבות המערכת.
מסמך של עמותת חיל החינוך הנוער מ2014. מיד לאחריו היו סדרת כתבות בעיתון הארץ נגד עופר וינטר
ד. האדון קובע לעבדים את המוסר, ואסור להם להתלונן, כי זו 'פגיעה בצה״ל'.
האדון גם מחליט עבור העבדים מהם סדרי העדיפויות, והוא החליט שעכשיו מדברים על כוח אדם ולא על מטרות המלחמה.
אחד מאלופי צה״ל אמר לאלמנת מלחמה, שהסיבה שיצאנו מג׳באליה ונכנסנו אליה שוב זה בגלל בעיית כוח אדם. כלומר, כי חרדים לא מתגייסים.
זה כמובן שקר גמור. מאז נכנסנו ויצאנו כמה פעמים, ויש לזה כמה סיבות. אחת מהן היא סיבה 'מוסרית' ו'משפטית' של עקירת אזרחים. מצורף מסמך של משפטנים לפצ״רית שמזהיר אותה מפשע מלחמה.
קל מאוד למכור לציבור את האשמת החרדים בכך שיש כמה סבבי לחימה, במקום להגיד לו שלא רוצים לכבוש שטח.
אבל מי יכול לבוא בתלונות לרמטכ״ל, לפצ״רית או לחבורת המשפטנים הנאורים על כך שמסכנים חיי לוחמים? זכרו, עבדים לא יכולים לבקר אדונים שמעצבים את המוסר.
אפשר להמשיל את הוויכוח על גיוס החרדים לאנשים ששטים בספינה שרב החובל קובע לאן היא תגיע. מלחי הספינה רבים ביניהם על דברים מוסריים וצודקים כמו ״של מי התור עכשיו לטפל בספינה״ ו״למה לא כולם מסייעים פה״, אבל על דבר אחד אסור לערער – לאן רב החובל לוקח את הספינה ולמה אנחנו שטים הלוך ושוב בלי שום יעד בטוח?
הציבור צריך לשאול את ראשי מערכת הביטחון איך הם מתכוונים לנצח, ורק אז לדאוג לכוח אדם.
זכרו: עבדים יכולים לריב רק ביניהם, אבל לא לריב עם האדון ולא להדיח אותו, לא משנה מה עשה (אני לא מדבר על בחירות דמוקרטיות, שבהן אפשר להדיח כל אחד, אלא דווקא על פקידים מקצועיים שלא נבחרו ושמחליטים בעצמם מתי הם הולכים).
שימו לב: כל משרדי הממשלה ניתקו את ההתקשרות עם עיתון ׳הארץ׳ שהסית נגד לוחמי צה״ל, חוץ ממשרד הביטחון. יש שם קשר גורדי חזק של אליטות שאסור לפרום אותו (קבוצת השתייכות והתייחסות), עד ששר הביטחון והרמטכ״ל יתחלפו.
ה. אז למה בכל זאת יש מקום לאופטימיות?
כי אחרי הלחץ הציבורי, החליטו בצה״ל להחזיר את חה״כ קרויזר.
הרשתות החברתיות מחליפות את התקשורת הממוסדת. אבל הלחץ הציבורי הזה לא מספיק. צריך להביא לכך שכל הסרבנים יודחו וכן קצינים בכירים שיש להם אחריות ישירה למחדלים. בעבר חייל ששבר שמירה או הפקיר נשק ישב בכלא. עכשיו נותנים לו למנות את צמרת צה״ל בצלמו כדמותו וגם לשפוט לוחמים שאמרו 'שמע ישראל' במסגד.
אנחנו בתקופה של חילופי אליטות, וזה יכול לקחת זמן. האליטה המנוכרת ללאומיות ולמסורת ישראל מתחלפת באליטה שמכבדת את הלאומיות והמסורת וצומחת מהעם. לא צריך להיבהל מהקמפיינים של האליטות המאבדות את אחיזתן.
כך היא גאולתן של ישראל, קמעא קמעא, ועם ישראל בע״ה ינצח!
