1.מרתון לא ספרינט של 100 מ׳: אנחנו בקרב ארוך, הוא לא התחיל בשמחת תורה תשפ״ד וגם לא בתש״ח. יש לזה משמעויות רבות. קחו אוויר.
2.בין תבהלה להתלהבות מוגזמת: צריך להיות יותר מאוזנים ופחות לנוע בין קצוות. גם את זה יודע מי שרץ מרתון. שומרים על דופק נמוך וקבוע.
3.חידוש הלחימה משמח מאוד: הוא מעיד על תחכום, גבורה ועמידה בלחצים אדירים, בעיקר של ראש הממשלה. ראוי להודות ולהתפלל על כך.
4.זה פאתי רפיח לא הגעת המשיח:
צריך להחזיק חשבון כפול. מצד אחד שמחה עצומה בעצם חידוש ההתקפה ומצד שני לזכור שלא מדובר בהכרעה טוטאלית של החמאס. למה ? קראו סעיף הבא
5.הקרב על התודעה: בדרך הטבע, ללא התערבות ניסית זה יהיה מוגבל. משמח מאוד אבל מוגבל. למה ? משום שהתודעות של צמרת הצבא מקולקלות מאוד. אז מה ? זה עדיין משמח. חוץ מזה שדרג השטח שש אליי קרב בניגוד לצמרת שלו.
6.דרמטיזציה ותקשורת: יש עסקה ? אין עסקה ? כדאי להירגע.
לא חייבים להתחבר 24/7 לתקשורת, (רק ל׳סוללים דרך׳.. )היא רק מייצרת דרמות, הנדסת תודעה ודי דופקת את החשיבה הבריאה.
אנחנו מתקדמים. צולעים ומתקדמים. כמו פגישת יעקב עם המלאך. שם שם.
7.הדינמיקה בשטח מייצרת הזדמנויות: חיכוך מייצר למידה, תנופה, הפקת לקחים ווקטור של תנועה. כדאי לזכור זאת לכל תחום בחיים. יתכן שגם פה ייווצרו הזדמנויות שלא תוכננו. בע״ה.
8.״אז לשמוח או לא ? לא הבנתי..״. לשמוח בוודאי. לחזק, לעודד להתפלל ולדחוף הלאה. אך לא לייצר מציאות של או הכל או לא כלום. זה מסוכן ולא בריא. אתה שמח מאוד בכל פעולה בריאה של החולה, השוכב שנים עם תודעות דפוקות, אך יודע שהדרך עוד ארוכה. ארוכה מאוד. אז מה ?
9.הנשמה מתפרצת מכל עבר:
גילויי הבריאות של הכוחות לפני היציאה לקרב מלמדים אותנו שאף אחד לא פנה לאלוקי הגלובליזם, האוניברסליזם ולמחיקת זהויות הזויה. ההיפך. בטבעיות הם הרימו מבטם לשמים, לקב״ה ומשם התחזקו.
בלי להתנצל ובלי להתבייש.
עם ישראל חי !
בשורות טובות.
