1.הכל נבחן בהקשר. (״לכל זמן ועת״) וההקשר התרבותי הכללי הוא לגיטימציה לכל רגש במרחב הציבורי הפרוץ, שטוף רגש סוער ודמיון פרוע. ״זה מרגיש לי ש..״
וההקשר הנוסף ״הזניח״, ממש בקטנה, כמו שאומרים הוא: מלחמה !
2.מה דורשת מאיתנו מלחמה ? בראש ובראשונה התגברות הכלל על הפרט והשכל על הרגש.
אח״כ חישול הרוח, נשיכת שפתיים, איפוק, יכולת לשאת כאב עצום, התמודדות עם חוסר וודאות וגם זקיפות קומה וגאווה לאומית ציבורית.
בקיצור, כל מה שגם ככה מורכב בימי שגרה הופך להיות נכס קריטי בימי מלחמה.
3.צהל היקר לנו מנהל כבר תקופה ארוכה ״משחק מחבואים״ אחד גדול. כל מי שהיה בצבא יודע שבעת התקלות ממשיכים עד גמר המשימה ואח״כ חוזרים לאחור לטפל בפצועים.
כמשל, גם מלחמה צריכה להתנהל כך, אך במציאות סיפור החטופים מטלטל ומוציא מאיזון את כל המערכת.
הכל עומד. אין תמרון נחוש לעבר יעדים שההכרעה בקרב מחייבת להגיע אליהם. הכל סובב סביב שו״ן. (שבויים ונעדרים).
4.אמא יקרה, חברה בקבוצה, שבנה לוחם כעת בעזה שלחה לי אמש את זה: ״הבן סיפר לי שבעזה לוחמים חופרים באדמה לחיפוש גופות חטופים תוך סיכון חייהם..״
5.ואיך כל זה קשור לעצרת החטופים ? האם עצרות שאינן מזוקקות למסר המרכזי הנדרש שהינו ניצחון, תומכות במאמץ הלאומי או אולי ההיפך ? למה זה כל כך מסובך להבין ?
לו הייתם שואלים מפקד קרבי בריא בתפיסותיו התרבותיות והצבאיות הוא היה שמח על עצרת כזו ? היא מסייעת לו ?
רק אם הוא מחזיק בתפיסה שערך הפרט גדול מערכה הכללי של האומה ומהצורך לנצח הוא ישמח בעצרת הזאת.. המלחמה היא בכלל על הדמוקרטיה לא ? אם הוא ״בריא״ הוא היה שמח לראות חברה יצוקה מברזל.
6.שותפות באירוע שכזה מצריכה שותפות אמת בעיצוב אופיו מההתחלה עד הסוף. כמו שזוג הבונה בית, שותף שווה בעיצוב האדריכלי המוקדם ולא רק בבחירת הרהיטים. ברהיטים הרי יש גמישות רבה, בתכנון האדריכלי היסודי, פחות.
לשותפות בעיצוב אופי האירוע לא הסכימו במטה החטופים.
צביקה מור חברינו למשל, מפורום תקווה, סורב לנאום.
הוא יכל ״לקלקל״ את האווירה בדבריו הנחושים.
7.ופורום הגבורה ? פורום המשפחות השכולות הקוראות לניצחון כצוואת בניהם הי״ד היקרים, לא יכול כלל להשתתף באירוע שכזה. באותו רגע שישתתפו הם כורתים את העץ עליו הם יושבים. חזרו לסעיף 6 ותקראו בשנית מדוע.
8.״אבל משתתפים שם גם כאלה וכאלה..?״. בטח נשאלת השאלה. תשובה: כהמשך המשל, מדובר ב״רהיטים״ המולבשים על הבית עליהם ניתן להתפשר פה ושם, ״עלה תאנה״ קוראים לזה. היו בטוחים שהמסר המרכזי לא יהיה ניצחון ברור וחד משמעי !
9.קבלו מבחן פשוט: איזה הודעת דוברות תופץ לתקשורת בסיום האירוע ? איזה סיקור ייצא מהכנס ? מהן הכותרות ביום למחרת ? לא צריך להיות גאון גדול כדי לנחש.
10..לכל בחירה יש מחיר. ״פורום תקווה״ ו״פורום הגבורה״ נאנקים תחת העומס והצורך במשאבים רבים עבור מאבקם למען הניצחון, כבוד האומה, הכרעת האויב ורק על ידי זה שחרור יקיריהם, יקירנו.
לעיתים רבות כל בחירה באירוע בעל מאפיינים מצד אחד משמעותה, אי בחירה במגמה אחרת.
נסיים בברכת ״ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם״ ובתפילה לשלום החטופים.
