על גבורה, קרבן ומשמעות

שבוע טוב.
ראוי לעמול בצריכת ידע מבריאה, מצמיחה, מרפאת ומעודדת.
ובמוצ״ש בפינת ״זכויותיהם של ישראל״ מתוך כתבה על אל״מ במיל׳ גולן ואך ב׳ישראל היום׳ השבת:
״אתה לא יוצא שרוט מאירועים כאלה?״
"ממש לא.
אני מרגיש בעיקר זכות מאוד גדולה. באירועים, מי שפצוע – פצוע, מי שמת – מת, ומי שחי – חי. לצערי התרגלתי.
הקושי זה המשפחות".
ואך רוצה לפגוש את אחת מהמשפחות נפגעות האסון, ומתכוון לנחם את הוריו של שגיא עידן מראש העין.
"נקשרתי אליו במהלך החילוץ. כל הזמן חשבתי על אמא שלו, ומאוד התרגשתי אחר כך לראות אותה עטופה בדגל ישראל בהלוויה.
ברמה הלאומית – 24 חיילים שנהרגים באותו היום, 21 מהם באסון אחד, זה כואב.
זה מבליט את מחיר המלחמה. אבל עבור האמא האחת, מספר הנופלים באותו היום לא משנה.
הייתי אצל אביבה סילברמן, שבנה אוריאל נהרג לפני שבוע. ממש הרגשתי את הכאב הפיזי שלה על הפרידה מהבן.
"אבל כעם אני חושב שצריך להרפות, ולהבין שלמלחמה יש מחירים.
כל מי שיצא למלחמה עשה זאת בעיניים פקוחות, ועם נכונות לשלם את המחיר. אנחנו מוכנים למות כדי להגן על תושבי העוטף.
אם היו שואלים את כל החללים מאותו היום אם הם היו יוצאים שוב למלחמה בידיעה שהם הולכים להיהרג, התשובה של כולם היתה – 'בוודאי'".
אולי הקושי בכמות הנפגעים הוא בחוסר היכולת לשהות עם כל נופל, לתת לו מקום ראוי.
גם אם מערכות העיתונים מתאמצות, בסוף, כשיש כזו כמות של נופלים, רובם זוכים רק לריבוע קטן בעיתון.
"אנחנו משלים את עצמנו שהמקום שאנחנו נותנים להם בעיתון זה המקום שלהם. אבל המקום שלהם הוא בעל ערך מוחלט, אומרים שאי־שם מתחת לכיסא הכבוד.
זה לא משנה אם נופל אחד קיבל שער ב'ישראל היום' ואחרים רק ריבוע קטן. כל אחד מהם הוא גיבור, ולכן צריך לשנות את הכינוי 'משפחות הנופלים' ל'משפחות הגיבורים'.
מה זה 'נופלים'? זה הכי קוממיות שיש לזכות להילחם במלחמה שאין צודקת ממנה".
אשרי העם שאלו בניו.
שבוע טוב ובשורות טובות.