א. כיצד אירוע כמו תפילת כל נדרי, שעד לפני שניה היה קונצנזוס יהודי מקצה לקצה, מנטורי קרתא ועד השומר הצעיר, הפך לאירוע שנוי במחלוקת; וכיצד ראש עיר, שלפני שניה התגאה בהשתתפות שלו בתפילה כזו בעירו, הפך לראש המתנגדים?
נחזור על תובנת הבסיס שאנחנו מזכירים הרבה פעמים בקבוצה הזו: אירועי קצה כגון אלה מתחילים תמיד ברעיונות. מי שלא מבין את הרעיונות מהם האירועים נוצרים – מפרש אותם לא נכון, ומציע פתרונות שגויים ומזיקים .
העולם המערבי עובר תפנית מאוד קיצונית, במהלכה קורסת התרבות הליברלית אל תוך מה שזכה לכינוי 'פרוגרסיביות' (כינוי מצחיק, זו הרי שקיעת התרבות, ולא קידמה).
יש הרבה על מה להרחיב כמובן, אך לענייננו, אצלנו זה אומר שזהות יהודית הופכת ממשהו שאדם בוחר מרצונו החופשי (ולפי האדם הליברלי, באופן שמתאים לו), למשהו הנתפס כאלים וכפייתי מיסודו, גם כשאדם בוחר בו כביכול מרצונו החופשי.
לכן מאמצים 'התנגדות' בכל דרך לזהות יהודית, הזוכה לכינויי עריצות מעליבים מעצם הוויתה.
גם כשהרוב יבחרו בה מרצונם החופשי, הרי זה לא יותר מ'עריצות הרוב' (עוד אזהרה ליברלית התלושה מהקשרה). לפי תפיסה זו, גם כשהפרט יבחר על פי רצונו, זו לא יותר מ'תודעה כוזבת'.
מי שפועל לפי מערכת הפעלה פרוגרסיבית, יראה דיכוי בכל מקום. ועם דיכוי אין פשרות. לכן מערכת ההפעלה הפרוגרסיבית מקדשת בריונות, אותה היא מתרצת כהתנגדות אמיצה לדיכוי.
בהקשר היהודי, זה מייצר שנאה יהודית עצמית כשיטת פעולה. במישור הלאומי זה מייצר התנגדות לנצחון שלנו על האויב, וזה מתבטא בהקשר הדתי כהתנגדות לתפילה לפי מסורת ישראל. זו אותה מערכת הפעלה, ובדרך כלל אותם אנשים.
הרבה ליברלים חוששים להתעמת עם הפרוגרסיביים, ומשתתקים. אך יש קבוצה שחוששת מהם עוד יותר: דתיים חמודים שלא מבינים את המפנה הפרוגרסיבי ורק רוצים לקדם אחדות
ב. כללי עבודה בעולם פרוגרסיבי
מי שמבין את הדינמיקה הזו, מאמץ לעצמו כמה תובנות וכללים פשוטים:
- לפרוגרס אין קצה. המחיצה בבית הכנסת היא דיכוי. סידור התפילה היהודי – גם הוא דיכוי. כל פירוק הוא בסיס לפירוק הבא. מי שישלים עם הורדת מחיצה במרחב הציבורי, יקבל אחרי שנתיים תנועה חברתית לביטול המחיצה בתוך בית הכנסת. זה לא יכול להיעצר, כי הדיכוי הרי קיים בכל מקום.
- לפרוגרסיביות צריך להגיב כמו שמגיבים לבריונות. אומץ לב, זקיפות קומה, צלילות דעת. בריונים לא מייצגים חברה, הם רק הקצה המטורלל שלה. מי שנכנע לבריונות, לא מקדם אחדות ופשרות, אלא רק מעצים קיטוב, קרעים ומחלוקת. בריונות צריך לגדוע ולא להאכיל.
- בעולם פרוגרסיבי, קומץ קטן אקטיבי ועיקש מסוגל לטרלל חברה שלמה, ולייצר רושם שיש כאן מחלוקת חברתית עמוקה בין שני צדדים. לרוב הגדול של הישראלים אין שום בעיה עם תפילה בהפרדה ביום כיפור במרחב הציבורי. מה שהשתנה הוא הגל הפרוגרסיבי, ששטף תחנה קריטית בקיום היהודי: תפילת יום הכיפורים.
הרבה ליברלים חוששים להתעמת עם הפרוגרסיביים, ומשתתקים. אך יש קבוצה שחוששת מהם עוד יותר: דתיים חמודים שלא מבינים את המפנה הפרוגרסיבי ורק רוצים לקדם אחדות.
ג. מחרחרי האחדות
יש לצערי ארגונים דתיים, ואף רבנים מסוימים, שכדי לרצות את הטירוף הפרוגרסיבי, החליטו לקיים תפילה ללא הפרדה בתל אביב תוך הסתמכות על הקלות דחוקות בהלכה. אך מעבר לשאלה ההלכתית, הם נפלו בחוסר דעת קורבן לעבדות קשה. הכפייה הפרוגרסיבית תרדוף אותם עד פתח ביתם, הרבה מעבר למחיצה במרחב הציבורי, והם לא ימצאו את הכוחות ואת התובנות לשמר את החופש שלהם כאנשים מאמינים. הם עוטפים תכונות של עבדות וריצוי כלפי קצהו של טירוף פרוגרסיבי בדמיונות של קירוב לבבות ואחדות. הם משתמשים בקודים ליברליים במרחב עם ראש חץ פרוגרסיבי, ויחד איתם משפילים את עם ישראל ואת היהדות.
גם תגובת הרבעון הרביעי, עם השיח הסימטרי של 'שני הצדדים אשמים', היא בדיחה גרועה ממש כמו האשמת אשה באונס שלה. אובדן מוחלט של הצפון. אבל אנשים שלא מבינים דינמיקה פרוגרסיבית עלולים ליפול בקלות קורבן לעלבון הזה.
שיח הסימטריה של מנכ״לית הרבעון הרביעי אלה רינגל,
מיצאו את ההבדלים באשמה
ד. פסיקת בג"ץ ותגובת ראש יהודי
פסיקת בג"ץ אמנם הסירה במעט את החרפה של עיגון שנאת היהדות בחוק בעיר תל אביב, אבל אין לזה דבר עם שינוי מגמה של בג"ץ. את זה נראה כשהיהדות במרחב הציבורי במדינת היהודים תתקיים לכתחילה (מבלי לכפות שום דבר כמובן), ולא תהיה בבחינת הנאה מהפקר של זכויות ליברליות לקיים את לב ליבו של הקיום היהודי בגן ציבורי אחד.
אך שימו לב לדבר המובן מאליו בהווי פרוגרסיבי: קבוצות הקצה לא קיבלו אפילו את פסיקת בג"ץ, אלא הוסיפו תוכניות לפיצוץ התפילה ביתר שאת.
לתנועת ראש יהודי היו מניעים משלה לוותר על התפילה השנה בגן מאיר. חלקם עוד יתבררו. כדאי גם לזכור שזו תנועת קירוב ליהדות, ולא חזית של מאבקים ציבוריים.
אבל לענייננו צריך לשים לב לדבר הבא: הקבוצות הפרוגרסיביות לא הושיטו יד של פיוס לתנועת ראש יהודי בעקבות המהלך הזה, אלא הקצינו עוד יותר את עמדותיהם. מי שמבין את מה שנכתב עד כה לא יהיה מופתע כלל.
דווקא בזמנים כאלה צריך לעמוד זקוף, לשמור על צלילות דעת ולא להיבהל מהנשמות העשוקות שטרם הסתגלו לכל הטוב הזה
ה. החלק הכי חשוב ומעודד בסיפור
יש משהו מאוד טוב ומעודד שמסתתר מתחת לכל המפנה הפרוגרסיבי:
ההתעוררות, הרצון של אנשים צעירים לחפש את זהותם היהודית, גוברים כל הזמן. הפרוגרסיביים רואים ולא מבינים מה הם רואים. ב- 20 השנה האחרונות, החיפוש הרוחני והרצון לשוב לזהות יהודית הולך וגובר. ניתוק קיצוני מהשורשים איבד את החן ואת הפופולריות. באופן טבעי, תתמלא כיכר דיזנגוף במאות מתפללים ביום כיפור, כאלה שלא נוהגים להתפלל בשגרה. אנשים צעירים בוחרים מרצונם החופשי לחפש ולהתחבר לשורשים ולזהות היהודית שלהם. וזה בדיוק מה שמקפיץ כל כך את קבוצות הקצה. נשמות עשוקות, שמנוכרות לעצמן ולזהותן, ומרגישות שהעולם סוגר עליהן. צריך להתפלל לרפואתם, אך בשום אופן לא להיכנע לתכתיביהם. עם ישראל נע לקראת קִדמה אמיתית, קִדמה בה יש לזהותו היהודית מקום מאוד מרכזי. ודווקא בזמנים כאלה צריך לעמוד זקוף, לשמור על צלילות דעת ולא להיבהל מהנשמות העשוקות שטרם הסתגלו לכל הטוב הזה.
גמר חתימה טובה!
