א. קודם נבהיר: המטרה כאן איננה לתקוף אישית את גנץ. גנץ עומד בראש מפלגה גדולה ומייצג סנטימנט שיש לחלק מהציבור, ולא בשוליים הקיצוניים. הבירור הוא עקרוני ומאוד נצרך.
ב. לפני מספר שבועות אסא כשר הכריז מעל במת המחאות שצריך להיפטר מהמילה נצחון (חוץ מנצחון על הימין שזה בעיניו קודש קדשים…).
גנץ לעומת זאת, מאמץ אל ליבו את הנצחון ואת הגבורה, אבל הוא מגדיר אותם מחדש.
הגדרה מחדש היא דרך מתוחכמת וחייכנית יותר להשמיד ערך. וכיוון שרוב האנשים לא אוהבים שמשמידים להם ערכים, הם נוטים יותר להימשך לתרגיל ההגדרה מחדש, ובפרט כשהתחליף מושך ומרגש. רק ערל לב לא מתמוסס מהתרגשות לראות חטוף חוזר למשפחתו. כשרואים תמונה כזו, יש משהו חשוב יותר מזה? נמשיך.
ג. למה המילים נצחון וגבורה חשובים כל כך?
נצחון הוא סם החיים של הקיום הלאומי, נצחון על מי שקם לכלותך והבטחת קיומו ובטחונו של עם שלם. נצחון הוא גם סם החיים של מי שנלחם על הטוב בעולם, ושל הגבורה הנצרכת להתגבר על הרע.
את שניהם אנו עושים כשאנחנו יוצאים להילחם על קיומנו ולכלות רוע מהעולם.
השמדת המילים נצחון וגבורה בצורה מתוחכמת של הגדרה מחדש, עושקת מאיתנו את יכולת השרידות שלנו כעם בארץ ואת האמונה שלנו כעם בטוב בעולם עליו ראוי לחיות ולהיאבק.
ד. גנץ, כמו רבים שהולכים אחריו, לא רוצה משהו רע.
אבל הוא רואה הצלה של נפש אחת ולא מסוגל לראות קיום של עם שלם.
הוא רואה את היופי בעוד חיבוק אחד אבל לא מסוגל להילחם ברוע שמאיים להכחיד כל חיבוק על פני האדמה.
הוא כותב על נצחון וגבורה, אבל משתמש בהם כעובד רווחה או מורה למוסר לקהילה בגולה, ולא כמנהיג עם ריבוני החפץ חיים בארצו.
הוא רוצה מאוד להציל נפש אחת, אבל מעמיד בסכנה קיומית עם שלם.
הכלה של התפשטות הרוע על פני כל הארץ מתוך רחמים על נפש אחת איננה גבורה אלא חולשה נוראה, ואיננה נצחון של הטוב אלא של הרוע.
הסנטימנט שגנץ מייצג הוא עייפות נוראה ומסוכנת מרצון הקיום הלאומי, והחלשת האמון שיש טוב בעולם עליו ראוי להילחם, ושעבורו טוב לגלות גבורה בחזית וגם בעורף.
יש לנו עם של גיבורים שמאמינים בנצחון. כאב הלב והכמיהה להציל נפש אחת, ומשפחה אחת, עם כל עומקם, לא יורידו על ארבע את רצון החיים של עם ישראל כולו, בדור הזה ובדורות הבאים, ואת האחריות שיש לנו גם כעם על הטוב בעולם.
