א. למוסכמה הדמוקרטית היתה אמון בשיח פתוח וחופשי, והזדמנות שווה לשכנע, שיתכנסו להכרעות של נבחרי ציבור, שמתכללים את רצון האזרחים והכרעת העם.
זה לא בהכרח יביא תמיד להכרעות טובות, וזה לא שיטה מקודשת, אבל זה עדיף בהרבה על רודנות, בריונות ומלחמות פנימיות אלימות.
זה גם מבטא רוח של לאומיות ופטריוטיות, שהריבונות שייכת לעם.
אלה גם הגורמים הראשיים למניעת קיטוב: 1. אתה חייב לשכנע בשיח חופשי כדי שדעתך תתקבל, כל תופעות הבריונית יענו בחומה בצורה.
ו2. ההכרעה היא הכרעת העם, שיש לנו אליו שייכות בלתי מותנית, אז אל תאיים במלחמת אחים.
ב. ואז הגיע המפנה הפרוגרסיבי.
חוסר הנחת האדיר של האדם המערבי ערער על כל זה, וגרם לו לראות בשוויון ההזדמנויות לשכנע כביטוי של עריצות סמויה, במיוחד כשהציבור בוחר בערכים מסורתיים.
כחלק מזה, הוא גם ערער על הלאומיות (של עצמו), וראה בה עריצות סמויה כנגד זכויות אדם.
הערעור על שני הדברים האלה יחד גרם לקריסת המוסכמות החברתיות של דרכי הכרעה במצבי מחלוקת, וממילא לקיטוב אדיר, וחוסר לגיטימציה של ממשלה נבחרת למשול, ומתן כוח פוליטי מופרז למנגנונים משפטיים שיחליפו את ריבונות העם בדיקטטורה של פקידי זכויות (המחבל), שוויון בפני החוק באכיפה בררנית כשיטה, ואת הלאומיות באימפרייה משפטית רב תרבותית.
אלה אכן מהווים סכנה קיומית גם ללכידות הפנימית וגם מול אויבנו מבחוץ.
ג. את הוירוס הפרוגרסיבי שהפך לרוח הזמן מפיצים מעטים, אך רבים נדבקים בו ומופעלים ממנו, שכן הוא מתחפש היטב לערכים ליברליים, ויוצר לגיטימציה לעשות לימין דה לגיטימציה. אך מי שנהנה ממנו בעיקר הוא מי שיודע להציג את עצמו כמגן הקרבנות המדוכאים כנגד עריצות הלאום והרוב ונציגיהם.
שכרון כוח של פקידים ומשפטנים משתלב היטב עם מגמות אלה.
ותראו מה זה עושה לפוליטיקה: אם הצד השמאלי במפה לא זקוק להידברות ופשרות, כי יש מנגנון משפטי לא נבחר שיגבה אותו, הפוליטיקה תהפוך להיות מקום מקוטב, ושום מיזמי אחדות לא יפתרו את זה.
ד. הנוהרים למיזמי אחדות לרוב רואים את קצה החדק של הפיל, את הקיטוב, אך עיוורים לפיל עצמו הקיטוב הוא תוצר ישיר של השמדת המוסכמות הדמוקרטיות בעידן הפרוגרסיבי, דמוניזציה של זהות לאומית, וממילא שלילת מנגנון ההכרעה של הכנסת.
מי שחושב שיפתור את בעיית הקיטוב בלי להילחם בוירוס הפרוגרסיבי, מנסה לרוקן את האוקיינוס עם כפית. הוא מתנפל על החדק ולא רואה את הפיל שמחובר אליו.
אז קצה החדק זה קיטוב, אבל הפיל הוא המפנה הפרוגרסיבי שעושה השמדת ערכים גם ללאומיות וריבונות העם, גם ליכולת ההכרעה של נבחרי ציבור, וגם לשיח חופשי המחייב את כולם (אפילו את המשפטנים..) לשכנע כדי שדעתם תתקבל.
הסכמות רחבות אינן הכרחיות למניעת קיטוב בחברה דמוקרטית ובעלת שייכות לאומית, ומאידך לא יעזרו שום הסכמות רחבות בחברה פרוגרסיבית.
אינני בא חלילה לפסול מפגש עם אנשים בעלי דעות שונות או להגיד שזה לא חשוב. אני כן אומר שהכל תלוי בדינמיקה. מפגש 'מכניס אורחים' עם השכן זה מצווה נאה, אך שם לא הקיטוב הפוליטי. נקודת הקושי היא בקבלות הכרעות דמוקרטיות של העם בעידן פרוגרסיבי.
ומקום שמתיימר לתפור קרעים ולא משיב את הלגיטימציה להכרעות דמוקרטיות של העם, לא תופר אלא מעצים את הקרע.
ומי שכל זה עדיין קצת מעורפל לו, וצריך המחשה, הכל נמצא בשתי דקות של שמחה רוטמן בכנסת בשבוע שעבר.
