הסיסמה הזאת לא רק מטעה – היא מסוכנת. היא מייצרת מצג-שווא, כאילו יש עסקה ממשית הממתינה מעבר לפינה, ומדינת ישראל היא זו שמונעת אותה בכוונה. זהו שקר בוטה.
הסיסמה הזו מסמנת צד אחד כ"צודק ואכפתי" וצד אחר כ"מפקיר וחסר מצפון".
דיכוטומיה שקרית כזו מפלגת את העם, מחלישה את החברה שלנו ומסכנת את החטופים עצמם.
אפילו ראש השב"כ, רונן בר, הזהיר שמחאות כאלו, המתודלקות בסיסמאות ריקות מתוכן, רק מעלות את "מחיר החטופים" ופוגעות במאמצים להשבתם.
מעבר לכך, יש כאן מי שמנסה לצייר את ממשלת ישראל כמי שמתנהלת בחוסר תום לב, כאילו היא תוקעת מקלות בגלגלי המשא ומתן.
והמציאות? בדיוק ההפך. כל המתווכות הבינלאומיות שבות ומדגישות: ישראל מתנהלת באופן אחראי, נחוש ורגיש – אבל יש מי שבוחר להתעלם מהעובדות לטובת קמפיין פוליטי ציני.
יאיר לפיד הצהיר לאחרונה, באחד השלבים של המשא ומתן, כי על ראש הממשלה "להגיד למשלחת המשא ומתן שהיא לא חוזרת בלי עסקה". לכאורה, אמירה נחושה ואפילו מכוננת, אך בפועל אלו רק מילים נבובות, שמעכבות את הפתרון ומסכנות את החטופים.
הקריאה הזו, כמו הסיסמה "עסקה עכשיו", אינה מציעה פתרון אמיתי אלא מציבה מכשול נוסף בדרך לשחרורם.
הדרישה הבלתי מתפשרת ל"עסקה עכשיו" שוללת למעשה את הלגיטימציה של מדינת ישראל לנהל משא ומתן מתוך שיקול דעת ואחריות.
היא יוצרת כאוס בדמות דרישה בלתי אפשרית של "עכשיו", כאילו הפתרון תלוי רק בהחלטה מיידית של הממשלה. גישה כזו אינה רק מטעה – היא פוגעת באמון הציבור, מרחיקה את תהליכי המשא-ומתן האמיתיים, ואף מסכנת חיים.
השפעת הסיסמאות על דעת הקהל
לקח מהעבר: היסטורית, סיסמאות מניפולטיביות פעלו פעמים רבות ככלי לזריעת פילוג והטיית דעת הקהל. לדוגמה, בתקופות של משבר כלכלי או מלחמה, מסרים פשטניים שימשו להעצמת תחושת חוסר אמון בין קהלים שונים. בארצות הברית של תקופת ה'ניו-דיל' הופיעו סיסמאות שסימנו קהלים מסוימים כ"בעיתיים", מה שהוביל לתקופות של מתיחות חברתית מוגברת. בישראל, המאופיינת במצב חברתי מורכב, הסכנה מכפלת: סיסמה כמו "עסקה עכשיו" לא רק מעמיקה את השסעים, אלא גם מחבלת בפעולה מאוחדת להשגת המטרה המשותפת.
הסיסמה הזו מסמנת צד אחד כ"צודק ואכפתי" וצד אחר כ"מפקיר וחסר מצפון"
השלכות מוסריות וחברתיות
כשהציבור מתמקד בסיסמאות פשטניות כמו "עסקה עכשיו", מתפספס הדיון האמיתי על המורכבות והמשמעות של קבלת החלטות במצבים רגישים. הנזק אינו רק אסטרטגי אלא גם מוסרי: משפחות החטופים נאלצות להתמודד עם מסרים הפוגעים ישירות באמון שהן נותנות במערכת, והחברה כולה נחלשת כשהיא מואשמת באופן קולקטיבי במעשים או מחדלים שלא קיימים.
תפקיד התקשורת במניפולציה
יש לשים לב גם לתפקיד המרכזי של התקשורת בהדהוד מסרים כאלו. כאשר הכותרות נשלטות בידי סיסמאות ולא בהתאם לעובדות, הציבור נשאר חשוף לתמונה מעוותת של המציאות. במקום להציג ניתוח מעמיק של המאמצים המושקעים בניהול המשבר, עוסקים במי "צודק" ומי "טועה". התוצאה היא יצירת מציאות מדומיינת, שמרחיקה את הדיון מהמקום שבו ניתן באמת לשפר את המצב.
מה כן אפשר לעשות?
במקום לאפשר לסיסמאות כאלו להשתלט על השיח, עלינו לשנות כיוון. אפשר וצריך להציע חלופות חיוביות שמדגישות את המאמצים המשותפים להשבת החטופים. לדוגמה: קמפיינים המבוססים על אחדות וסולידריות, העשויים לקרב את הציבור למאמץ הלאומי. מסרים כמו "כולנו למענם" או "חוזרים יחד" מראים את האמת הפשוטה – אין כאן צדדים מנוגדים. כולנו באותו צד, וכולנו פועלים למען מטרה אחת.
לפני כמה ימים ראיתי שלט ענק ברחוב: "מה עם החטופים?". אחרי רגשי האמפתיה הראשוניים לא יכולתי להפטר מההרגשה שיש כאן ניסיון לזרוע תחושה כאילו מישהו שכח אותם. באמת? טובי בנינו נפצעים ונהרגים בכל יום כדי להשיבם הביתה. מי מעז לטעון שאפשר לשכוח אותם?!
השלט מפנה האשמה לממשלה וזורע פירוד. הוא לא מבקש לקדם אמפתיה.
במקום ליפול למלכודת של פילוג, הגיע הזמן לבחור באחדות ולצאת נגד מי שפועל להרחקתה, באחריות ובמאמץ משותף. כי רק יחד נוכל לנצח
מי שהגה את הסיסמה "עסקה עכשיו" ידע בדיוק מה הוא עושה.
זו לא קריאה כנה לפעולה – זו מניפולציה זולה.
היא לא נועדה לקדם את המטרה, אלא לייצר פילוג, להסית ציבור מסוים נגד ציבור אחר ולהחליש את הממשלה. במקום לתמוך ולאחד, היא שואפת לקרוע אותנו מבפנים.
כולנו רוצים את החטופים בבית. כולנו מתפללים ופועלים למענם. אבל סיסמאות כאלו, שמטרתן זריעת כעס ושנאה, אינן מקרבות את היום הזה – הן רק מרחיקות אותו.
במקום ליפול למלכודת של פילוג, הגיע הזמן לבחור באחדות ולצאת נגד מי שפועל להרחקתה, באחריות ובמאמץ משותף. כי רק יחד נוכל לנצח.
