בחדר ישיבות, בקומה 35 בבניין משרדים מפואר התכנסה לה חבורה של פעילים, אנשי יח"צ, השפעה ואסטרטגיה.
נכחו שם גם אידיאליסטיים שרצו להשפיע וחשו שהארץ הולכת ומשנה את פניה לצערם.
"חברים, הפעם בהפוך על הפוך, יש לנו פה הזדמנות מיוחדת". אמר אהוד (שם בדוי) בביטחון מוחלט בניגוד לתחושה הרווחת.
"מה הכוונה ?" שאלה בר מעמותת "צדק חברתי עכשיו !". כולם בחדר נראו מודאגים. כל מה שהאמינו בו הולך ונעלם.
"אנחנו צריכים להעביר 4, 5 מנדטים בבחירות, אותם נדרוש בעקבות המלחמה, מצד לצד, והעסק גמור". אמר אהוד בחיוך.
"מה ? איך נעשה את זה הרי עם ישראל זז כל הזמן לכיווני המסורת, הציונות והלאומיות הגזעניים, ואחרי המלחמה זה בכלל על סטרואידים. כולם מחפשים פה ציציות, תפילין ואת הכותל, הסתבכנו לגמרי.. שנים שמשקיעים פה הון והכל יורד לטמיון, מייאש". אמרה נגה מקיבוץ בדרום השרון.

"חחח חמודים, אתם לא מבינים את האירוע בכלל.." אמר אהוד ושוב הבליט את נוכחותו בחדר.
"יש לי רקע עשיר בהבנת מערכות אנושיות, השפעה ולוחמה פסיכולוגית. אין לכם מושג איך עובד ההמון..".
"נתחיל מניתוח סוציולוגי של הציבור אותו הכי קל להפעיל – 'הציונות הדתית'."
"על מה אתה מדבר ? תראה איזה גיבורים ואמיצים האנשים האלה, מוסרים את הנפש במלחמה, ממלאים את בתי העלמין, מי יכול עליהם בכלל..?" אמרה אסתי מנהלת התוכנית לסביבה ירוקה בתק"מ.
"לא הבנתם אה, אין שום קשר בין גבורה בשדה הקרב לבין גבורה בשדה הקרב התודעתי. אלו תחומים אחרים לגמרי".
"אבל הם מאוד אידיאליסטיים" אמרה תמר, בוגרת החוג למגדר במכללה ע"ש שולמית אלוני ז"ל.
"ברור, אל דאגה, נשתמש באנרגיה הזו לצרכינו, חכו קצת ותראו".
"יאללה, חבל על הזמן, כתבו מאפיינים סוציולוגיים שלהם ונתקדם. דנה את רושמת ?" אמר אהוד וניכר היה שהאיש חד כתער וחריף מחשבה, הרבה מעבר לשאר הנוכחים.
"הם אידיאליסטיים, אבל לדברים מאוד ספציפיים". צמאים להכרה", "תפיסת עולמם נזילה", "רגל פה רגל שם", "לא אוהבים להתלכלך", מסתייגים תמידית מאנשים מהמגזר שלהם", "נעים בין רגשי נחיתות לשיגעון גדלות". אספה דנה היגדים מרכזיים מהחברים ורשמה על הלוח הדיגיטאלי.

"יפה. בואו נבחן לרגע את גיבורי התרבות שלהם" אמר אהוד כשהוא מנווט את הדיון באומנות. "אל מי הם נושאים עיניים וממי הם סולדים ?".
"הם מאוד מצויים בתרבות. בצבא תמיד מצאתי איתם שפה משותפת על ספורט, סרטים, ספרות ומוסיקה". אמר רוני, מנחה שיח במפגשי סלון מטעם "החציון השני".
"האמת שהם אחלה חבר'ה". אמר עידו, יוצא 8200 העוסק ׳באוכלוסיות מוחלשות׳ ופליטים. "היו איתנו כמה דוסים מעצבנים כאלה, אבל תמיד רוב הדתיים התנערו מהם. תמיד אמרתי להם שהלוואי וכל הדתיים היו כמוהם..".
"הגיבורים שלהם לא כ"כ קשורים ליהדות בכלל, יותר אנשי הייטק בוגרי סיירת מטכ"ל כאלה.. הם קצת נכוו מבנט, אבל לא נראה שלמדו את הלקח." אמר יוגב שבעבר קראו לו סיון.

"יפה". אמר אהוד בפסקנות. "מתקדמים, עכשיו שימו לב לתוכנית הפעולה ותרשמו, פשוט מחכים לי לשיחת זום מסן פרנסיסקו".
1."הפרד ומשול" זאת תמיד האסטרטגיה.
2.לקדם נושא עליו ישנו קונצנזוס סביר ולאט לאט להזיז את הציבור לכיוונו. הנה קחו סלוגן: "מחדשים את האמון – בחירות עכשיו". כך יסכימו לבחירות אחרי המלחמה.. חחח.
3.יש להשתמש במשפחות שכולות מתוך המגזר אותן יהיה קשה לתקוף. להחמיא להן על עמדתם ״האמיצה״ ולהעריץ את קורבנם.
4. בלי אגרסיביות. התקפה חזיתית מייצרת התנגדות. תנו להם לריב בתוך המחנה. אם מישהו יטען שיש הנופלים בפח, אל תתערבו. הוא צריך להרגיש שהוא אמיץ, חלוץ ועצמאי במחשבותיו..
5. ⁠קולות קיצוניים מתוכנו משרתים היטב את המטרה. כך קולות אחרים ייחשבו כמיינסטרים ויהיה קל להתחבר אליהם. רעיון קש, זוכרים ?
6.פזרו אחדות. כמה שיותר אחדות. על כך שאסור לחזור לשיח של 7/10. זה כבר יעשה את שלו. תסמכו עליי..
7.צרו תחושה שארגוני החברה האזרחית חייבים להחליף את ההנהגה הכושלת. בדיוק בשביל הרגע הזה הקמנו את כל העמותות הללו.
8.המלחמה היא הזדמנות מעולה. היא מייצרת פתח לשיח ולכך שהמחנה הלאומי יעצור רגע לפני ההכרעה. למרות שתפיסת עולמנו הובסה..ששש.. הם לא ילכו עד הסוף. המילים הללו מצמררות אותם. ההזדמנות הזו היא לטובתנו. שותפות, הסכמה רחבה, שילוב ידיים ושאר ירקות..
10.אל תפנו לתקשורת. הם גם ככה בידינו, הקמפיין יפעל באופן אוטומטי, כולם מסונכרנים בלי לומר מילה.
״ואיך נתמודד עם הרבנים שלהם ?״ שאלו הנוכחים בתמימות.
״אל תדאגו, הם אמנם בד״כ לא מקשיבים להם אבל בסוגיה הזאת הם יצייתו בקלות..״ גיחך ואסף את חפציו.
אהוד, שם בדוי כן ? החל לצאת מהחדר, והנוכחים קראו לעברו:
"רגע, אז מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו..?" אהוד הסתובב אליהם וענה: "תעשו בדיוק את מה שאתם עושים כבר 40 שנה.." קרץ אליהם ויצא לדרכו.