בתרבות פוסט-מודרנית, בה כל אחד מפרשן את המציאות כפי ראות עיניו, במציאות שבה יש 'שיחדש', שמשמעותו תיאור המציאות במסולף בעזרת מונחים הממסכים את האמת, חייבים להעמיק ולשאול על כל מושג ציבורי "למה אתה מתכוון"?

לדוגמא, "שלום עכשיו", למה הם מתכוונים במושג שלום? לוויתורים הדדיים על שטחים? ויתור חד-צדדי? לאויב יהיה נשק? לנו יהיה נשק? למה הכוונה במושג 'שלום'?
גם המושג 'ניצחון' עליו מדברים מידי פעם במערכת הביטחון, למה הכוונה? שהרשות הפלסטינית תשלוט ברצועת עזה? שיהיה שם ארגון טרור אחר? לפרק את החמאס מיכולותיו אך עדיין יהיו בעזה פעילי חמאס? למה הכוונה במילה ניצחון?

והמילה האהובה עלינו, 'אחדות'. כשאומרים אחדות למה מתכוונים?
כשהימין והדתיים אומרים אחדות, הם מתכוונים לזה שהם מוכנים לוותר על עולם ערכים כדי להיות בשלום עם השמאל. הם מוכנים לגנוז רפורמות ותוכניות, כדי שגם השמאל יהיה שותף לממשלה, השותפות עם האחים שלהם זהו הערך העליון. לצער את השמאל- זהו האיסור הכי גדול והפגיעה הכי גדולה באחדות.
כשהשמאל הפרוגרסיבי אומר אחדות, הוא מתכוון למדינת כל אזרחיה, להקמת ממשלת פלסטין, לקידום ערכים פרוגרסיביים. מי שיפריע לו במטרות שלו- הוא מבחינתו פוגע באחדות.
הרגשות של הימין והדתיים לא מעניינים, גם לא הצער שלהם. זה לא חלק בחבילת האחדות של השמאל.

משל לכלב וחתול שמקשקשים בזנב. הכלב מקשקש בזנב כשהוא שמח לפגוש מישהו. והחתול מרים את הזנב כשהוא חש מאויים. וכך יוצא שכלב שלא מבין את שפת החתולים- הוא רואה חתול מרים זנב, ובטוח שהוא רוצה לשחק איתו, והכלב מתקרב אליו, ומקשקש בזנב, והחתול בטוח שהכלב מאויים. קצר תקשורתי. כשאתה מקשקש בזנב, למה אתה מתכוון?
וכך יוצא שהשמאל הפרוגרסיבי קורא לדתיים למיזמי אחדות. והדתיים, שלא מכירים את השפה של השמאל אומרים "כן, אנחנו בעד אחדות, איזה יופי שאנחנו מסכימים, נעשה רשימה של הדברים שאנחנו מוותרים עליהם, כדי שתאהבו אותנו".

במפגש קפה ומאפה הכל נראה ורוד, והדתיים יוצאים משם ב"אורות".
הבעיה מתחילה במציאות הפוליטית. לשמאל מותר לעשות כנסים על מדינת פלסטין ועל מסירת עזה לרש"פ, מותר להם גם לקדם מפלגה פוליטית. ולדתיים אסור לעשות כנס על גוש קטיף, ונציגי הציבור שלהם הם השטן בהתגלמותו.

לשמאל מותר לדבר כל היום בתקשורת נגד מתנחלים, חרדים ודתיים, וגם להחרים מפלגות גדולות. ולימין אסור להעביר ביקורת על אף אחד, כי יקראו להם "מכונת רעל".
בגישה הזו הימין והדתיים חייבים לגנות את המחנה שלהם, כדי להתנער מהם ולהוכיח לשמאל שמוחים בכל מי שמפריע לאחדות.
השמאל לא חייב לגנות מי שפוגע, כי הוא מקדם עולם ערכים פרוגרסיבי, וזו האחדות האמיתית.
לכן, כל פעם כשאתם שומעים מושג מאוד מרגש שגורם לאילחוש הכאב, וכל החשיבה הביקורתית שלכם נעשית מטושטשת, פשוט תשאלו "למה אתה אתה מתכוון?"