כמה מחשבות ומסקנות מהמלחמה עד כה:
1.במלחמה הזו מתנקזים סוגיות תרבותיות מהותיות רבות שעם ישראל מתמודד איתן. שכל מול רגש, כלל מול פרט, מה תפקידה של המדינה ?רוממות רוח מול דכדוך, עצב מול שמחה, נקמה מהי ? ועוד.
2.המלחמה הזו מציפה בעוצמה את רוחו הגדולה של העם שקם מרבצו אחרי נסיונות תרדמת ארוכות במשך שנים, והשיב מלחמה שערה.
אזרחים מכל קצוות הארץ התייצבו להגן על אחיהם מבלי שבדקו מהי תפיסת עולמם או מה הצביעו בקלפי. עורף וחזית התחברו יחדיו כברזל יצוק וכו׳.
עם של אריות !
3.פער עצום שוב מתגלה, בין הכוחות הלוחמים בשטח לצמרת מנותקת השואבת את תפיסת עולמה המקצועית והזהותית ממקורות זרים.
מי שפוגש את המציאות כהוויתה, חש את רעות הלוחמים, את המלחמה כביטוי לאומי על זהות ואת עוצמות הרוע, מבין בפשטות כיצד עלינו להילחם ואיזה מגבלות עלינו להטיל ובעיקר לא להטיל על עצמנו.
4.מיעוט קטן ושולי מבחינה כמותית בעם ישראל אך בעל השפעה רבה במוקדי הכוח, לא עוצר.
מבחינתו המלחמה היא פשוט הזדמנות נהדרת להפיל ממשלה לאומית. וכל האמצעים כשרים לכך.
5.הצמרת הבטחונית ממשיכה להיות ניזונה תודעתית מגופים שנכשלו כישלון מהדהד בתחזיותיהם. (INSS למשל)
אי אפשר לצפות לשינוי כשממשיכים עם מערכת הפעלה כושלת.
מערכת ההפעלה היא התוכנה, לא החומרה, ובמידה רבה היא לא השתנתה כלל.
6.לאחר הכישלון המהדהד בשמחת תורה כל בכירי הצבא נשארו בתפקידם. אפשר להתווכח על כך.
אבל אי אפשר לקבל את המציאות שבה מי שהודחו או ננזפו היו דווקא אלה שפעלו על פי העיקרון המרכזי של צבא: ״דבקות במשימה וחתירה לניצחון״. ראוי לתת להם גיבוי גם אם טעו. שדה קרב הוא לא מעבדה.
7.כל גוף, ארגון, ציבור, אדם הרואה במרכז כעת, את הכללי, הציבורי והלאומי ראוי לכל שבח והערצה.
ובמיוחד משפחות שכולות, משפחות חטופים ומשפחות לוחמים גיבורים. שנזכה להיות ראויים להם.
8.המלחמה הגדולה היא על הנרטיב שייצרב פה.
האם מרמור, ייאוש, חוסר תכלית ודיכאון או דווקא רוח גבורה, התנערות מתרדמה ארוכה, חזרה לשורשים וחשיפת אופיינו הצברי – קשוחים מבחוץ ומלאי עדינות מבפנים. תזכורת: מלחמת יו״כ היתה ניצחון צבאי מזהיר אך היא נתפסת ביחס הפוך לגמרי בציבוריות וכך היא מזינה מפעלים המחוללים נזק רב.
הפעם אסור לנו ליפול למלכודת התודעתית הזו.
9.״אברהם העברי: כל העולם מעבר אחד והוא מעבר השני״. המלחמה הזו מבליטה מאוד את הפער הענק בין תפיסות עם ישראל לאורך הדורות לבין העולם כולו. ובתוך העם פנימה, בין מי שאוחז בציפורניים בערכים לאומיים שורשיים, ערכי משפחה, ערכי גבורה ושמחה לבין ערכים פרוגרסיביים עוקרי זהות.
ובטווח הארוך עם ישראל תמיד מנצח !
10.הקרב הגדול הוא על זהותה היהודית של המדינה. אלו ערכים ישלטו פה במרחב הציבורי. ערכי מלחמה גם הם ערכים על זהות. לא תפילין וציצית פרטיים אלא משהו אחר לגמרי.
ובקרב הזה ראוי להעמיד קיר ברזל זקוף קומה, חכם, ענייני ושקול שלא אוכל כל מניפולציה שקרית.
אגב, ניצחון מוחלט במלחמה הוא חלק מהקרב על הזהות הזאת.
11.לסיכום, בעת הזאת אל מול הלחצים האדירים מבית ומחוץ, ראוי להתפלל:
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת-מְדִינַת-יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ.
הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ״.
אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם״*
