בסוף ספר שמואל א (כג) יש סצנה מטריפה ומכוננת. שאול, שכבר מלא ברוח רעה, רודף אחרי דוד, למגר את 'האויב מבפנים', להבנתו.
פתאום מודיעים לו שפלישתים פולשים ומאיימים על בטחון ישראל.
ואז מגיעה הדילמה. מה חשוב יותר. האויב החיצוני או 'האויב מבפנים'. פלישתים או דוד. חלק ליבו של שאול. לדברי המדרש, מחלוקת קשה גם בין הגנרלים שלו. ועל כן נקרא המקום 'סלע המחלקות'.
שאול עצמו מכריע לבסוף פלישתים. ואמרו המפרשים שהחלטה זו היתה נס גדול.
הסיפור הזה מייצג יותר מכל את המלכות הגוססת של שאול, ואת חילופי ההגמוניה בין שאול ודוד, מעבר ששאול לא יכל להכיל ושקע אל תוך רוח רעה ונוראה.
אני נזכר בסיפור הזה כשאני רואה חלק מהגנרלים לשעבר, אנשים שנתנו את חייהם לבטחון ישראל, וכעת שקעו עמוק אל תוך רוח רעה, ממשיכים להתחפר בתוך תפיסה ליברלית קיצונית ביחס לאויבנו, ככסילים השבים על קיאם, של שיתוף פעולה עם רוצחי ישראל הגדולים ביותר. במקביל, שנאתם לימין הדתי לאומי, ל'אויב הפנימי', גדולה מעמידתם מול אויבנו.
חלקו ליבם של חברי ההגמוניה הישנה, גנרלים צבאיים וגנרלים חברתיים. חלקם אומרים שנניח למלחמות הפנימיות כרגע ונילחם יחד. וחלקם מעלים על נס את ה'אויב שבפנים', אנחנו.
בינתיים נעשה לנו נס, שבעלי הרוח הרעה, המתעבים את זהותם, נשארו במיעוט קטן אך מסוכן, צווחים את נשמתם בקפלן, והרוב הגדול מעדיפים קודם להתאחד מול הגרועים שבאויבנו, הפלישתי(נאי)ם האכזרים.
חפשו את דבריו של ראש השב"כ לשעבר עמי איילון, בראיון לערוץ האנטישמי אל ג'זירה, עם המראיין מרק למונט. למונט פוטר מהcnn! כי קרא לשחרר את פלשתין מהנהר לים, והתקבל בזרועות פתוחות לאל ג'זירה וכנראה גם אצל איילון. בשיחה איתו איילון מעלה לגדולה את ברגותי, מרוצחי ישראל הגדולים, נותן בו אמונו, וקובע שכל הצרות שלנו נובעות מהימין הדתי לאומי.
כמו כן חפשו את הקטע מהכנס שהניע מחדש את מחאת קפלן, שם מסביר לקהל אחד ממובילי המחאה שחמאס זה בקטנה, האויב האמיתי הוא הימין.
הגנרלים הפלגנים של שאול קמו לתחיה ומנסים את כוחם שוב!
נתפלל שבגלגול הזה של מלחמות שאול נגד דוד, יעשה תיקון עמוק ושורשי יותר, בית שאול יתקנו את עוונם שגרם להם גירוש מבית המלוכה, ונזכה להכריע פנימית וצבאית את הגלגול החוזר של האויב הפלישתי.
