סיפור כללי, לא סיפור פרטי

קיץ 2006. חוליית מחבלים פוגעת בטנק ישראלי. פגיעה קשה. מפתיעה. יש הרוגים. בחסות ערפל הקרב, הערפל הממשי, והערפל התודעתי שסימא את עיננו, חוליית המחבלים חודרת לשטח ישראל וחוזרת לרצועת עזה עם חייל ישראלי.
חייל צה״ל אחד ״בלבד״ נחטף, אך צה״ל כולו והאומה בכללה הובסה. מלחמה היא סיפור כללי, לא פרטי.
דרישות החמאס עבור החזרתו של גלעד שליט לא הגיוניות.
אין שום צדק או רציונל בשחרור פראי אדם לחופשי.
מה שהיה ברור לשמעון פרס באנטבה פתאום השתבש.
דמו של שליט אינו סמוק מדמו של כל אזרח אחר שיירצח על ידי אלו שמקומם בין סורג ובריח, אם לא בגיהינום.
המחיר הכללי יהיה נוראי. מלחמה היא סיפור כללי, לא פרטי.
ראש הממשלה אולמרט מסרב לנהל מו"מ עם הטרור. או אז מתחיל הקמפיין. מעצבי התודעה התגייסו כאילו מתוך פקודה בכדי לשכנע את הציבור הישראלי לעשות הכל כולל הכל בכדי להוציא לחופשי את שליט, גם אם זה על חשבון הציבור הישראלי כולו.
מלחמה על ״הילד של כולנו״, כאילו מדובר על סיפור פרטי לא כללי.
אין מידע על מקורות המימון של הקמפיין, אבל השותפים בו מספרים שהרבה פעולות בוצעו בהתנדבות.
ככה עובדת תרבות של פרט על חשבון הכלל.
גופי התקשורת נעתרו ברצון כמובן. שמשון ליבמן, שניהל את המטה לשחרור שליט מספר כי "מישהו מימן בעילום שם את המספרים שרצו בתכנית של עודד בן עמי בערוץ 2 והראו כמה ימים גלעד בשבי".
תמי שינקמן, יועצת אסטרטגית שליוותה את הקמפיין סיפרה שחברת תנובה סיפקה על חשבונה מוצרי חלב למאהל המאבק בירושלים.
בסופו של דבר הקמפיין הצליח. הסיפור הכללי הובס לעומת הסיפור הפרטי.
כך מתאר איש היח"צ רונן צור את הדברים:
"כולם יחד פשטו על משרדיהם של מקבלי ההחלטות… חיילים בצה"ג (צבא החילוץ של גלעד) שעושים כל מה שנדרש כדי שברגע האמת תשתתקנה כל האמירות על מחיר השחרור על סכנת הפיגועים, על המשפחות השכולות, ועל שאר דברים שתפקידם להעכיר את האווירה".
שוב, רק הדגשת הסיפור הפרטי והשתקת הסיפור הכללי.
בשמחת תורה שילמנו את המחיר. טבח, רצח, אונס, חטיפה, שריפת יישובים, ומה לא.
הכל כלול בחשבונית הלאומית הכללית ששולמה על ידינו, לאותם רוצחים שחזרו בשלום לבסיסם רק בגלל שרצינו להציל בכל מחיר את ״הילד של כולנו״.
מסתבר, שאליבא דצור זה הכל ״העכרת אווירה״.
רק אל תהרסו לנו את המסיבה עם הכלל הזה שלכם..
הגורמים שדחפו להשתקת שאלת המחיר, ששמו את חייו של אדם אחד, פרטי, כחשובים יותר משל מדינה שלמה, שהגדירו את המשימה כהצלת גלעד ״הילד של כולנו״, במקום הגנה לישראל, המשיכו הלאה כאילו כלום לא קרה.
הם ממשיכים להופיע בפאנלים, להוביל קמפיינים ולהשתיק כל גורם ״מעכיר אווירה״. את האווירה הרצויה, הם כמובן קובעים.
הם לא נושאים ולא נוטלים גרם של אחריות.
יותר מזה, מסתבר שלא רק שהם לא למדו לקח ממעשיהם המופקרים, אלא הם ממשיכים בכך גם כיום.
גם כאשר המחיר שולם, והאווירה "הועכרה" והופרה בזעקות של אמהות שנאנסו, של פצועים, הרוגים וחטופים
של אומה שלימה כי הסיפור פה כללי לא פרטי.
קול שבר בת עמי לא נפל על אזניים ערלות. עם ישראל התעורר. עבר תוך דקות מאפס למאה, בערבות שאין כדוגמתה בעולם. העם מחובר לעמו, לארצו, ומוכן להגיע לכל החטופים על גבי חורבות האויב. כולנו מאוחדים לשם כך.
רונן צור, הקים את "מטה משפחות החטופים", כנראה שהמטה לשחרור סינוואר הבא זה ארוך מדי. הוא יודע לעבוד הבחור, יש לו קבלות. ועם ישראל משלם את החשבון. במזומן.
ותנובה? היא גייסה את הקוטג' שלה לטובת הפרטים ולרעת הכלל.
כעת, כשההשלכות ידועות, אין מנוס מלומר את האמת מבלי לירא:
כוונתכם טובות, אך מעשיכם אינם רצויים. הניצחון בוא יבוא. בשום שכל, בגבורה ובסבלנות.
הפרטיות. מורך הלב, והחולשה מביאים לתוצאות הרות אסון. קול דמי אחינו זועקים אלינו מן האדמה: חידלו!
נצח ישראל לא ישקר.
בעזרת ה' נתקן!